לנצח את המובן מאיליו

להשלים עם מגבלה זו דרך טובה להתמודדות ולחיים שקטים בדרך כלל , כך סברתי גם במקרה שלי.

בהתבגרות ניסינו כולנו את הגוף, התגרינו בו, התגרינו בבנים, אימנו את הגוף הזה לקראת בגרות.

הבנתי שאני בסדר, הבנתי שאני בדרך הנכונה להיות אישה כל התחושות וההרגשות היו במקום.

גיל 16 חבר ראשון, מגע אחר , ריגוש חדש , הגוף רועד הבטן מפרפרת.

נשיקה ראשונה נגנבת , חיבוק שלא יודע מה ואיפה להניח ידיים, הכל מתבלבל, חדר מתערפל, ריגוש.

גיל 17 , מגעים אינטימיים בתוליים, יד כאן ויד שם , ליטוף בכל מקום, נשיקות ברצף ולעומק הגוף נפתח להרגיש, לחוש , לחדד מיניות שעוד לא בשלה.

מסתכלת במראה מאחור ועל פיטמה, בוחנת, "כאן וכאן הוא נגע" מנסה לגעת , מנסה להרגיש שוב ניפתח הגוף, שוב מרגיש.

ידיי מחקות את תנועותיו, גולשת לאורך גופי כאילו היה זה הוא , מביטה במראה, עוצמת עיניים. חשה בזרמים מוזרים שעולים מבטני, חום מציף אותי ואני לא מבינה, פוחדת, מפסיקה.

המחשבה  מוזרה, ההרגשה עדין תקועה . אני הולכת למקלחת מרטיבה את גופי הבתול, מסבנת לאט לאט מרגישה כל קמר כל קער.

זרם המים ניגר תחתיי, זולף בתחתית בטני מתנקז תחת טבורי מעביר רטט קל.

לוקחת בידי את הטוש  מכוונת אל המקום החם.

גלים של עונג שמימי עולים בבטני , עולים ומתחזקים עולים ומתחזקים ,      לפתע נקטעים . פתאום זה לא נעים, זה מציק זה לא מה שהיה.

כמו נסעתי כל הדרך ללונה-פרק, עמדתי בתור לגלגל הענק  וכשהגיע תורי אמר האיש "זהו סוגרים להיום" כך נשארתי עם התסכול והכאב לראשונה.