חיי הנפלאים מדהימים וקצת עצובים

בגיל 15 היתי ילדה מקובלת ובכל זאת היה לי משהו חסר

כמו כל ילדה חלמת להתחתן

רציתי שבעלי יהיה בעל עיניים כחולות שיער בהיר אבל הכל היה בגדר של חלום עד אותו היו

ב 9/6/2000 הכלב האהוב שלי נפטר בים ז"ל

אף פעם לא אשכח את היום הזה זה היום יום שישי עד עכשיו אני נזכרת בזה ובוכה נורא כאב לי

היה לי אז ידיד נפש טוב בשם דימיטרי כאשר התקשרתי הוא בא מיד היה אתי כל היום ובערב בכדי להוציא אותי מהמצב הוציא אותי למועדון כאשר היגענו למועדון הוא פגש את חבר שלו על אופנוע אולי ביום רגיל הייתי מסתכלת עליו אבל באותו היום לא רציתי כלום אפילו התיחסתי לחברו באכזריות ואמרתי משהו בסגנון "מה אתה עושה כאן יש כל כך הרבה מקומות פה יהיה היום משעמם" ניסיתי לרמוז לו סע מכאן

והוא באמת נסע נכנסו למועדון וכעבור שעה את מי אני רואה בפתח את החבר של ידיד שלי זה שהתיחסתי עליו באכזריות הוא הגיע למועדון

והתיישב לידינו התחלנו לשוחח והתברר שיש לנו הרבה משותף

המשך יבוא

התחלנו לרקוד לא הרגשנו אך הזמן טס ב6 בבוקר הוא הקפיץ אותי הביתה שם גם ישבנו והמתנו לידידי אשר הגיע במונית

דיברנו שלושתינו עד 10 בבוקר עד שהייתי חייבת להעיף אותם כי יום למחרת היתה לי בגרות בהיסטוריה

בערב ידידי בא ועזר לי להתכונן דיברנו אחר כך והתברר לי שמצאתי חן בעייני חברו אבל ידידי הדגיש הבחור לא בישבילך

אבל אני לא הקשתי לא

יום למחרת קיבלתי צלצול מודים(חבר של ידידי)

אשר הזמין אותי ליום הולדתו ביום שישי אני שמחתי וקבעתי עם דימיטרי שאני באה איתו

יום שישי קבעתי להיפגש עם דימיטרי בכדי לקנות לודים מתנה אבל בבוקר התקשר עלי ודים ושאל אם הוא רוצה שהוא יקפיץ אותי לקריון אני כמובן הסכמתי והוא בא לאסוף אותי

אני כבר באותה השניה הבנתי שיש לי רגשות כלפיו נסענו לקריון שם הוא חיכה לנו כשעה כי הלכנו לבחור לו מתנה

הוא הקפיץ אותי הביתה והיה ממש נחמד בערב ידידי בא לאסוף אותי ונסענו לכאשר הינו בדרימיטרי אמר לי כי אינו יכול יותר והוא חייב להגיד לי שהוא אוהב אותי ורוצה להיות חברי למזלי כבר היגענו ונכנסנו  לביתטו של ודים

כבר במסיבה קיבלתי כל מיני רמזים מודים אבל הבלגתי בסוף המסיבה ודים הקפיץ אותי ועוד שתי בחורות הביתה כאשר אני הייתי האחרונה בדרך דיברנו והמשיכה היתה קטלנית הוא אמר כי רוצה להמשיך לבלות ואני המשכתי

איתו נסענו לטכניון ושם דיברנו כאשר באמצע הוא ביקש סליחה ונתן לי נשיקה פרפרים כאלה לא הרגשתי בחיים

הייתי עוד ילדה חשבתי שמצאתי אהבה כאשר כולם מסביבי אמרו הוא לא בישבילך אני כעסתי אליהם והיו ימים שלא דיברתי איתם בגללו

יום אחד הוא הציא לי נישואין הצעה שאי אפשר להגיד לה לא

כמובן שלאבא שלי לא סיפרתי אחרת הוא היה "רוצח" אותי אוי כמה כיף לחזור לתקופה ההיא

כעבור חודש נסענו להתחתנן זה היה 29/11/2001 לילה סוער וקר בחוץ חשבנו שלא נצליח להגיע לשדה תעופה מזג אויר כאילו רמז לי לא לנסוע תבינו הייתי בת 16 וחודש חשבתי שזה הכי נכון לא הייתי בהריון פשוט אהבתי רק היום אני לא חושבת שזאת הייתה אהבה זה היה גיל טיפש עשר

טסנו לקפריסין זה היה מדהים הרגשתי פשוט בעננים בבית ספר אמרתי שאני חולה כך שאף אחד לא חשד

הגענו ונסענו ישר לעירייה שם חיתנו אותנו תוך 5 דק' היינו זוג נשוי אוי מפחיד ולא מבינה עד היום איך עשיתי זאת מזל שיש לי ממנו ילדה נפלאה מדהימה אחרת הייתי מתפגרת

חזרנו ארצה והגענו לבית שלי שם סיפרנו שאנחנו נישואיים ההורים היו בשוק לא ידעו איך להגיב ואנחנו הינו מאושרים הבחור נתן לי הכל הייתי בישבילו המלכה רק לא ידעתי שבסוף האהבה נגמרת והמציאות נשארת