הוא זכר כי אהבתו אליה היתה עמוקה,

הוא זכר את טעם שפתיה,את לטיפות מילותיה,

הוא זכר את הרגעים הנעימים שהיו להם ביחד.

אך עם כל זאת ,הוא זכר גם הטעם המר שבלעדיה,

הוא לא שכח,את הדמעות הרבות אותן טעם כשבכה.

את הלילות הארוכים רצופי המחשבות,בהן לא הצליח

לתת מרגוע לנפשו ולגופו,ולהרדם.

המשיך לשכב במיטתו,חולם בהקיץ,

כמהה לחיבוקה החם והאוהב.

היא היחידה שראתה אותו בוכה,טעמה את דימעותיו.

היא שאהבה אותו באמת ובתמים,,,,,

ואולי,

היא לא ?

והוא רק חשב שהיא אהבה אותו.

אך הרגש, לא בוגד, הוא אמיתי,,,,

הוא גם מהתל.