הוא לא האמין באהבה ממבט ראשון,ובכל זאת,

צחק לו הגורל בפנים

וכשהיא הופיע לנגד עיניו,הזדעזע כל עולמו,,,,,

רבות הוא לא ידע אודותיה,אך נראה היה לו

שהיא אישה חזקה.לפחות נהנה לחשוב כך עליה.

היא חישמלה את חושיו,במבט עיניה הבוהקות,

בשפת הגוף שלה,בקומתה הזקופה.

הוא אהב לדמיין אותה בכל מיני מצבים,

ובמוחו היגלה אותה לכל מקום אפשרי,

והשתעשע בכל רעיון שמצא לנכון.עצם המחשבה גירתה אותו.

רעדה מלאת יצרים הדחיקה את מחשבותיו,

ניחוחות של תאוה,של אהבה לא ברורה עלו באפו.

הפנטזייה שוב מהתלת בו,והוא כל כך אוהב אותה,

נסחף בלהט,,,,,המחשבות,

מאונן,

וזהו,,,,,,,,,,,,,

העירפול מתבהר,הוא חוזר לעצמו,

והיא,,,,,

שוב נעלמת לה,נאלמת.

הפנטזייה עשתה את שלה,היא יכולה כבר ללכת.