לא יפיפייה,לא בלונדינית,ולא 90-60-90.

אולי רק קצת אדמונית מפוספסת עם עיניים בורקות,

ופינטוז על גוון ירוק,,,,,,,

אולי אפילו ,קצת בטי בום כזאת,שאוהבת להתידד עם כולם.

דוחקת חסרונות הצידה,משתלבת בין היתרונות,

רוקדת את ריקוד החיים היפים,מבלי להתעלם מצידם ההפוך.

צד מוכר וברור שטולטל אצלי המון.

החיים מלאי תהפוכות,את זה כבר הבנתי,

בדומה לים הכחול העמוק.

רגע הוא שלוו ומרגיע,וברגע אחר הוא סוער ופריע,,,,,{תוותרו לי על הוו נכון,,,,}.

אז היום החלטתי לקרוא לי בכף היד.

הרמתי את כף ידי כלפי הפנים,הושטתי את שפתיי מעל כף ידי,

ובריפרוף קליל קראתי בשמי.

הנה,גם אני יודעת לקרוא,,,,,,,,,

ובכל זאת,אני ממשיכה להתעקש ושואלת,מה כדאי לי להיות:

יפיפייה,בלונדינית,או רק   90-60-90?!!!!!

כשאדע,אגלה לכם את התשובה.