אז מה יש לנו להיום:

כאב בפה,קצת גם בראש.

פרצוף בולדוג נפוח עדיין,

ורומן סוער עם מי אם לא

רופא השיניים.

ורק שיר אחד קטן פרץ לו

את הגבולות,,,,,,,,,,,

פסיעה רודפת פסיעה,

אחת שלי אחת שלך.

משחק מיוזע של תופסת,

רק מרחק של נגיעה,

ואני כבר מגיעה

לקמט את שרוולך.

השעון מתקתק רוקדים מחוגיו.

גדל לו הפער,התארכה לה הדרך.

העין מגלגלת דימעה ועוד דימעה,

ולבסוף משתכשכת בשלולית הרטובה.

מגע המים על גופה,כולו נוטף ברכה.

נמחקו להן הפסיעות,

הסתיים עוד משחק.

השמש מציצה מבעד לעב,

שולחת את קרניה בריקוד מתלטף.

ורק השעון,נותר בשלו,

וממשיך לתקתק במלוא עוצמתו.