לכל דבר יש משמעות

שוב מדוכא, שוב חוזר לפה, כי אין מי שיקשיב לי? כי כאן אני יכול לנתח את הבעיות שלי?

אפשר לחשוב מה כבר קרה? זה הבעיה שלא קרה כלום, מבחינת חיים חברתיים. אני מרגיש מאוד בודד עכשיו. שבוע אחד אני שמח כי יש לי חברים חדשים שאני יוצא איתם. ושבוע הבאה אני עצוב ולא בא לי לדבר עם אף אחד, כי אני מרגיש שזה לא אמיתי, מזויף, שלאף אחד מהם לא באמת איכפת ממני. ולאלה שכן רחוקים ממני יש להם חיים משלהם ועוד מעט הקשר הולך להתנתק, כמו שכבר קרה בעבר, ולא פעם אחד. אני ממש מיואש כבר.

בצבא יש הרבה לחץ. זה נחמד שיש לי מפקדת חדשה והכול, אבל אני מרגיש עכשיו הרבה יותר מחויב לבצעה את כל מה שהיא מבקשת ממני. לכן אני מכריח את עצמי יותר ויש יותר לחץ, לחץ שאני שונא.

 מכירים את ההרגשה כשאתה לא טוב במשהו, ואז אף אחד לא מתייחס אליך ומסתכל אליך מלמלה כי הוא יותר טוב ממך בדבר הזה? זה מה שאני מרגיש כל יום בצבא. זה לא משנה שאני בן אדם עם כל מני דעות ותכונות ושאני כן טוב בדברים אחרים. מה שחשוב שם זה התוצאות, מה שאתה עושה. זה נותן גם לגיטימציה לחלק מאנשים לדבר אליך כמו לחתיכת חרא. ומה מפקדים עושים לאנשים כאלה? כלום, כי הם לא איכפת להם או אולי הם מסכימים איתם ברמה מסוימת.

 הרגשתי שלפחות הרע"ן שלי לא חושב ככה,ראיתי במבט שלו הבנה ורצון כן לעזור לי, לפחות עד עכשיו. כי אחרי השיחה שהייתה לי איתו היום עיבדתי כל תקווה שהייתה לי במקום הזה. הוא באמת ביאס אותי וגרם לי להרגיש שאם לא הייתי טוב בעבודה שלי אז אני לא אהיה טוב גם בעבודה בחוץ ואהיה לי קשה למצוא אחת כי המלצות ממנו אני לא אקבל. לא שהייתי רוצה לקבל המלצות ממישהו שיעריך אותי לפי תחום של מקצוע אחר. אבל עד כמה מגעיל שזה לא אהיה זה הניסיון שצברתי כביכול ולפי זה יעריכו אותי במקום עבודה אחר. למה בכלל התחלנו לדבר על זה, כי כנראה שבסוף אני לא יעבור לתפקיד אחר ואנסה להשתחרר. שזה אמור להיות בסורה משמחת, אבל עם עידוד שלילי שקיבלתי זה רק ביאס אותי. אם זה היה רק זה, אז הייתי יכול לשכוח מזה. אבל עכשיו אני נמצא בתקופה מלחיצה עם הרבה אי-ודעות. חוזה המעונות שלי נגמר ואני אמור לחפש דירה עכשיו. די בניתי על קבע שיהיה לי פרנסה כדי לשלם על הלימודים ודירה, אבל עכשיו יש לי הרבה מחשבות על זה שאני לא אמצע עבודה ולא יהיה לי איך להתקיים.

וכמו שאמרתי חוסר חיים חברתיים וזוגיות לא מקלים על העניין.

כמובן שהייתי יכול להשקיע מאמצים כדי לשנות את זה, אבל אין לי חשק בגלל כל הרגשות האלה. וזה פשוט פאקינג מעגל שמזין את עצמו.