יומן מסע

אני בקורס קצינים,יותר נכון הייתי הכנה וביום ראשון אני מתחילה את הקורס..

עכשיו אני ברגילה, הרגילה הראשונה שלי,ולא,אני לא צעירה אני כבר שנה בצבא, אבל זאת הראשונה שאני לוקחת,למה?

בעיות במערכת,חילופי קצינות,סד"כ, כל מיני דברים שהפריעו לחופש שלי, ותאמת זה ממש כייף,איך לא עשיתי את זה קודם,שבוע שלם של לא לעשות כלום ולבהות בקיר וגם קצתת ללמוד על טרומפלדור והרצל,אם כבר לא עושים כלום אז שיהיה יעיל..

היום לא עשיתי כלום רק בגלל שעדיין לא עיכלתי את הדבר הזה, ואני עדיין בHIGH כזה של "אמצע שבוע ואנשים בבית, הזוי.."

בואו נגיד שהייתי במקום הכי סגור הרמטית שתמצאו במדינה הזאת אז אני לא רגילה להרגשת החופש הזאת...

אבל אני חושבת שאני מתרגלת אליה די טוב

זה שאני אצא לקצונה היה דבר כל כך ברור לכולם,לכולם חוץ ממני זאת אומרת, וכשהגעתי לבסוף למסקנה שאני רוצה לצאת זה לא הפתיע אף אחד וכולם אמרו כזה "ידענו"..וזה משנה..מאז שהגעתי לשם והתחלתי בתפקיד שלי כולם אמרו שאני כזאת קצינה,האנשים שהתחברתי אליהם הכי טוב היו רובם קצינים..אומרים שיש לי מין תפיסה כזאת שהיא לא רגילה,שהיא יותר מערכתית עם רגליים על הקרקע.

לפני שלושה שבועות התחלתי את ההכנה לקצונה,זה היה ממש טירונות בלאי

תדמיינו משהו כמו 400 חיילים שכולם כבר פז"מ מכובד בצבא,חלקם עתודאים אפילו שמתייחסים אליהם כמו אל טירונים שוקיסטים שהתגייסו לפני שבוע, התנהגות מזלזלת כזאת שאי אפשר להבין ולהתרגל אליה, במיוחד כשאתה יודע שמטרה שבגללה אתה כאן היא כל כך טובה וחיונית אז למה מתנהגים אלייך כאילו אתה כזה קטן (תדמיינו את התנועה הזאת עם היד)

בסופו של דבר הצלחתי לסיים,כל כך שנאתי את המקום הזה אז אני כל כך שמחה שעזבתי אותו ואין לי שום סיבה לחזור אליו.

ביום ראשון אני מתחילה במקום אחר,שלושה חודשים אני אהיה שם,גם כן חור,אבל חור שרוצים להיות בו, נכון משפט קשה אבל זה נכון,אם הייתם יודעים מה זה הייתם מסכימים.

כרגע נראה לי שאני אחזור ללא לעשות כלום..

זה מרגיש לי די טוב ככה.. :)

קטע ראשון בבלוג שלי,

מרגש אתכם? כן גם אותי, מיוחד..מקום לפרוק לא?

כמו מקום מפלט, שאני יכולה לצעוק ולהתעצבן בכל שנייה שאני רוצה ואף אחד לא יבוא ויגיד מה קרה

מרגיש די נחמד הייתי אומרת..

הקטע שלמעלה,מעניין אם תנחשו, מ"הנסיך הקטן"...

איש קטן למה? כי פעם קראו לי ככה, כי אני קטנה,קומפקטית,אבל היפרקטיבית אז פעם מישהו בא ביציאה של

"את ממש איש קטן את" אז אימצתי כי זה נכון..

אני בת 19 וחצי,כן די גדולה, חבר? לא, קצת דברים מהצד

בצבא,הייתי מש"קית ת"ש, עכשיו אני בקורס קצינים,עתידה להיות מטובי בנינו כמו שטחנו,"מטרה מקודשת" אומרים...

אני האמת קוראת לזה פלצנו אבל כל אחד בשלו...

איזה בן אדם אני... אני בן אדם שמח? לא הייתי אומרת, בן אדם ציני, בן אדם שיכול להיכנס לבאסה כשהוא לבד אבל לצחוק כשהוא עם מישהו אחר, בן אדם שלא אוהב לפרוק את מה שיש לו על הלב רק אחרי שהכל כבר ממש כואב ויש רק שתי דרכים להוציא את זה בבכי או בצעקות, בן אדם עם ערכי ייסוד שלא ניתן להזיז אותו מהם, שאם מישהו יאכזב אותו הוא מחוק מבחינתו, שמגנה אנשים שפלים,שקרנים ועצלנים. ששונא סטיגמות ואנשים פלצנים..

פעם הייתי עושה דברים כי זה מה שציפו ממני,עכשיו אני עושה דברים כי ככה טוב לי בנשמה ואם לנשמה לא טוב אין לך למה לקום בבוקר וכל יום נהייה סתם עוד יום..