- ימים בחייה של נימפומנית -

אז זהו....

החלטתי שהבלוג הזה מכיל בתוכו יותר מידיי דברים שאני לא הכי מעוניינת להיזכר בהם.

אז פתחתי בלוג חדש.....

את הקישור אליו אני מן הסתם לא אשים כאן...

יש כאן יותר מידיי אנשים שמכירים אותי....

וזה מה שלמעשה מקשה עליי לכתוב פוסטים.

מי שבאמת רוצה מוזמן לחפש אותו או לפנות אליי ולקבל קישור....

שיהיו לכולנו חיים נפלאים !

ביום אחד, זה קורה.  הכל משתנה .

אתה נהפך להיות חסר רגשות , כלום כבר לא מרגש אותך .

אתה קם לעבודה , חוזר הבייתה , רואה קצת טלויזיה וחוזר לישון .

וככה החיים ממשיכים להם . . .

ככה עוברים להם 4 חודשים .

חיפשת להרגיש , להתרגש , לחייך , לבכות , לכעוס , לצרוח!

להיות א נ ו ש י . . .

אבל אתה אבן . . .  ולא יכול לשנות את זה .

אתה נהפך להיות לאט לאט לבן אדם קר מבפנים , למרות שאתה צוחק , מחייך , נהנה מהחיים . . .  רק שאחרים יראו שאתה לא סובל .

אתה כבר לא יכול לשקר לעצמך . . .

אתה מכיר בעובדה שנהיית חסר רגשות .

עד אתמול.

עד לרגע- שמישהו הצליח להרתיח אותך (!)

שמישהו גרם לך לצאת "טיפש" . . .

אתה מתעצבן , כועס , לא מבין איך לעזאזל לא הבנת שזה מה שיקרה .

הולך לישון-

ומתעורר , כאילו שכלום לא קרה .

שאתה מאבד את האכזבה , את הכעס , את העצבות . . .

אתה מבין שאתה כבר לא בן אדם .

אז למה אני לא יכולה לצחוק? לחייך? לכעוס? לבכות? להתאכזב?!

אלו חומות שמתישהו יפלו?

אגב- אני כאן . ותמיד אשאר .

וד"ש לשוטר שניסה להשיג אותי בטל' של הבית ולא הצליח . . .

;)