הדרלינג

מכירים את זה שאתם בטוחים שאתם הולכים לישון עם חיוך בלילה כמו בתקופה האחרונה?

אז כן, גם אני הלילה חשבתי שאני הולכת לישון כמו בנאדם עם מצב רוח יחסית בסדר יחסית למחלה שלי..

ואז זה קרה.

בום.

קאבום אפילו.

כאילו אלפי מטוסים עוברים מעל הראש שלי ביחד, כזה רעש, כזה בום.

כאילו לקחת אתה מיליוני מחטים ודקת את הלב שלי.

"זה לא קורה לי"

"זה לא קורה לי"

אבל זה קרה.

אתמול בלילה.

ומאז? מאז אני יושבת ובוהה בתקרה מחפשת עיגולים חדשים, סופרת קווים בטיח.

החיים שליקיבלו זעזוע קצת עכשיו.

והכל בגללו.

איך לעזאזל נתתי לזה לקרות?

אני אולי אשמה?

כל הלילה לא הצלחתי לישון, והמחלה הזו מעייפת, כל הזמן אמורים לישון ואני מטפסת על הקירות בידיעה שמשהו גרם לו לעשות את זה.

וזה שהוא בא וסיפר לי על זה לא עושה את זה ליותר טוב.

החיים שלי עומדים מלכת כרגע.