The girl with kaleidoscope eyes PERFECTIONISM SUCKS |
| 9/2008
אני לא מאמינה שאני הולכת לעשות את זה, אבל כנראה שהגיע הזמן לעוד פוסט. יש לי עכשיו כלכך הרבה מחשבות שחולפות לי בראש, אני אפילו לא יודעת מאיפה להתחיל. אני ממש מעוצבנת עכשיו. ההורים שלי, כרגיל, הרסו הכל. ולא אכפת לי ספציפית על היום. אבל זה העקרון. למה הם לא מצליחים להבין שיש לי מספיק שיקול דעת כדי להחליט בעצמי אם כדאי לי לצאת או לא? למה כל פעם שאני רוצה לעשות משהו זה הופך לוויכוח ארוך ומתסכל? ולמה תמיד מה שהם רוצים זה מה שיהיה? אני באמת שונאת את זה.
חזרתי היום בבוקר מפולין. יש לי את ההרגשה הזאת עכשיו שנהיית לי כשאני חוזרת מארצות הברית ויש לי ג'אט לג. זאת ההרגשה של בכי שמזדחל למעלה מבפנים ואני מנסה לשתק אותו. אין לי כוח לבכות עכשיו. אבל יש לי כלכך הרבה רגשות מבולבלים שאני פשוט לא יודעת מה לעשות. פולין בהחלט היה חוויה. לא הייתי אומרת שהיה מדהים, כי אני חושבת שזה מוגזם. היה ממש מעניין וממש חשוב ואני שמחה שהייתי שם. אני חושבת שאולי לא ניצלתי כל רגע כמו שהייתי צריכה כי בשלב מסויים פשוט לא יכולתי יותר. ולא מבחינת תשישות רגשית, אלא פשוט לא יכולתי להקשיב למדריכה יותר. הראש שלי היה במקומות אחרים, צחוקים עם חברים, וההדרכות שלה לא עניינו אותי יותר. אני ממש מרגישה רע לגבי זה אבל לא יכולתי לגרום לעצמי להקשיב. ניסיתי.
אני מתחילה להלחץ עכשיו לקראת השנה החדשה. ממש אין לי כוח להכנס לשגרה ביחד עם כל החרא וכל הלחץ. יש יותר מדי דברים כרגע שעוד מרחפים באוויר ולא סגורים. יש לי יותר מדי עומס ועוד לא היה לי שומדבר. אני עוד לא החלטתי מה אני אעשה בנוע"ם, אני צריכה למצוא דרך להרוויח כסף כדי שאוכל להחזיר להורים שלי על פולין, אני צריכה להתחיל לנהוג (פחח ממש.) , יהיו לי 2 שיעורי פסנתר, 2 הרכבים, הרכב קולי, סדנת עיבודים- שעכשיו גיליתי שהוא נופל על הזמן של שיעורי הפסנתר שלי. אני לא יכולה להתמודד עם זה!!! לא נגעתי במתמטיקה כל החופש, ועוד מעט יהיה מבחן. אני באמת רוצה פשוט לברוח. חלאס.
אני קצת מבולבלת מבחינה חברתית עכשיו. כאילו כל המסע הזה, הייתה לי תקבוצת חברים הטובה שלי, לא הרגשתי בודדה ואני ממש אוהבת אותם. אבל אני מרגישה לפעמים שחבל שאני לא מכירה יותר, ושאולי פעם הכרתי יותר אנשים וזה. וזה לא כמו פעם, שאני ביישנית. אני פשוט.. לא יודעת. סתם חבל לי על חברויות שהיו ועכשיו כבר לא, קשרים שהיו והזנחתי אותם. נראה איך השנה החדשה תראה..
כל החופש הזה עבר כלכך מהר. לא הייתה לי דקה אחת לנוח. מהמבחן האחרון ישר למחנה, משם לארה"ב, משם חזרה לארץ, ואחרי כמה ימים- לפולין. עכשיו חזרתי, אחרי כל הטירוף הזה, ומצפים ממני להתחיל ללמוד. למה נראה להם?! אני עדיין בשוק, אני לא מאמינה שאני בי"ב ותאמת שאני לא מוכנה לזה ולא רוצה את זה. לא רוצה לסיים בצפר וגם לא רוצה להתחיל. אני פשוט רוצה לעצור את הזמן ולישון לנצח.
זהו. אני לא מאמינה שחפרתי ככה. אני שונאת בלוגים, ואני שונאת את הבלוג שלי. אבל ברגעים כאלה, שיש לי כלכך הרבה לומר ומשעמם לי ואני עצבנית על ההורים ואני סתם נרקבת מול המחשב.. זה ממש דורש. אז בתקווה שאני לא נשמעת כמו איזה ילדה מכוערת בת 14 שמתלוננת שהחיים שלי נורא מסכנים ואפלים ושהיא הולכת לחתוך וורידים, אני אלך לי לישון.
| |
| כינוי:
מין: נקבה
|