אני לא רוצה אותו.
אני לא רוצה אף אחד, בעצם.
אני לא מתגעגעת לכלום.
אם הייתי מתגעגעת למשהו, אני בטוחה בזה שאנשים [גברים] היו מפסיקים לטלטל את עולמי כל פעם מחדש.
גאדמט, אין להם אפילו משהו מטלטל באישיות שלהם [או שלא הסתכלתי מספיק קרוב]. אני סתם בוחרת את זה בעצמי, לטלטל את עצמי דרכם.
היום דיברתי איתו,
ואז הוא כתב שהוא מאוהב במישהי.
ו.. נו, את זה כבר ידעתי,
אבל התחלתי לבכות.
משהו בשילוב של השירים השקטים של רובי וויליאם [או וויליאמס, מה אני בעצם יודעת], יחד עם הדעות המשתנות תוך כמה דקות שלי אליו.
ואז אני מתחילה לבכות כשאני שומעת מאיר אריאל בחדר, ומתחילה לבכות כשאני כותבת מונולוגים.
ואף אחד לא דיבר איתי היום. אני יכולה להשתגע מדברים כאלה.
ושכחתי להגיד לחברה שלי שנישקתי את האקס שלה שלא היה לה שום רגשות כלפיו, ואיכ, מה לעזאזל עשיתי, לְמה לעזאזל זה היה טוב.
[זה לא]
בלילות אני מרגישה מטופשת. יותר מהרגיל, כלומר.
הנה, אני לא חושבת עליו יותר.
..