לא הרבה השתנה מאז שכתבתי פה.
ההפך הודגשה פשוט ההרגשה של הבדידות והחוסר הבנה.. ההרגשה של"אין לך אפחד"
מאז שאין את סבא ז''ל.. פשוט הכול גרוע מבחינתי. הבנתי שכול עוד היה לי אותו
היה לי מישהו אמיתי שאפשר באמת לסמוך עליו ומישהו שאהב אותי באמת...
ועכשיו הכול כאילו סתם...מרגישה רע כול הזמן.
והכי עצוב שהוא לא מנסה לדבר איתי..לברר ממה קורה איתי..
גם אם יעבור חודש הוא לא בדיוק ירגיש שאני חסרה..
ואני בוכה בטלפון..אני בוכה בלילה ..אני בוכה ליד המחשב כשאני מקלידה..אני כבר לא שולטת
על זה,לא שולטת על ההרגשה של הלבד.
כי הוא יודע שהוא היחיד שאני אוהבת היחיד שחשוב לי והיחיד שאמור להבין
ולהיות כאן בשבילי..ובמקום זה כול מה שהוא עושה הופך את המצב ליותר גרוע.
הכול בגלל שאני נקשרת.. ותלויה בך..הכול בגלל שאני מאוהבת.
Help, I have done it again
I have been here many times before
Hurt myself again today
And, the worst part is there's no-one else to blame
Be my friend
Hold me, wrap me up
Unfold me
I am small
and needy
Warm me up
And breathe me
Ouch I have lost myself again
Lost myself and I am nowhere to be found,
Yeah I think that I might break
Lost myself again and I feel unsafe
Be my friend
Hold me, wrap me up
Unfold me
I am small
and needy
Warm me up
And breathe me
Be my friend
Hold me, wrap me up
Unfold me
I am small
and needy
Warm me up
And breathe me
sia-breath me.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
