בזמן האחרון כל מי שאני פוגש שלא ראה אותי שבוע או יותר ישר הדבר הראשון שבד"כ אומרים זה "איך גדלת..." או "וואו כמה זמן לא ראיתי אותך, ממש גדלת" יש גם את הרגילים שמעצבנים אותי "וואי איזה חמוד אתה" "וואי אתה כל כך טוב"
הדברים האלה הם לכאורה דברים טובים אבל אני לא מרגיש שאני אף מהדברים האלה לא גדלתי בגרוש לא גופנית ולא שכלית כבר יובלות אני לא טוב אני פשוט נותן לאנשים לשמוע מה שהם רוצים ולא מה שאני רוצה להגיד כי אני פוחד, פוחד מזה שאם הם ידעו באמת מה אני מרגיש הם יתרחקו אז תגידו שאם זה מה שהם יעשו אז הם לא חברים אמיתיים אבל זה לא משנה את העובדה שקיים בי הפחד הזה. כלכך הרבה דברים מעצבנים אותי ומעציבים אותי
אני לא חושב שקיים אדם אחד בעולם שבאמת מכיר אותי אפילו אני לא מכיר אותי
לא רוצה להתבגר או להיות טוב או לגדול או לשתוק או לצחוק כי כולם צוחקים ממשו שלא מצחיק אותי בכלל אבל אני לא יכול משו מונע ממני לא יודע מה:(
אני יודע שלא קיים איזשהוא היגיון במילים שיכשהו הסתדרו בפוסט הזה למין משפטים שכאלה אבל פשוט הייתי חייב להוציא את הרעל החוצה לפני שהוא יהרוג אותי
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
