ותמיד זה קשה לסיים משהו
ועוד משהו שעברנו יחד 6 שנים..וזה המון!
זה כזה מפחיד לסיים הכל, ולחשוב על ההתחלה
וכאילו שזה היה אתמול...
וכאילו שהכל רק התחיל ובעצם זה נגמר
ובעצם זה הסוף, ואין שוב..אין פעם שניה
זה לא אותו הדבר בלי זה
זאת לא אותה שיגרה שכ"כ רציתי לצאת ממנה כבר
אבל עכשיו זה נראלי בדיוק ההפך
אני כ"כ לא רוצה לצאת ממנה פתאום
כל החברים, החברות
אני יודעת שאם חלק אני כן ישמור על קשר וכל זה אבל אף פעם זה לא יהיה כמו עכשיו..
אף פעם זה לא יחזור על עצמו..
אני מרגישה שחלק ממני נעלם
וישאר ממנו רק זיכרון, זיכרון טוב...
החברה האלה, הכיתה שלי, השיכבה שלי
אני כ"כ אוהבת אותם!, באמת!
כל המסיבת סיום הזאת, דווקא אז
דווקא שם, הרגשתי שאולי יותר התגבשנו
כאילו כולם התבגרו
אין פוזות
כולם יחד..
וזה כזה עצוב לסיים עכשיו הכל..
כל אחד הולך לדרך שלו
לחיים שלו
לעיסוקים שלו
חברים חדשים
חיים חדשים...
ומה שכן..
תמיד יזכור, לטובה
אף פעם לא ישכח אותכם..
אוהבת אותכם המונים!
