לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

גינת ירק או עציץ? זאת השאלה !


פסיכולוגיה בגרוש של עקירה - המירה לסנט אוסטרלי

כינוי: 

בת: 49

MSN: 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
5/2005

יש לי שוק יום יום - ויש לי גם כובע כתום


היום זה יום השוק שלי. השוק, הוא התרפיה התרבותית הפרטית שלי.

אני חייבת לעבור בו לפחות פעם בשבוע ולרשום לעצמי את הברקות ה"משוררים", הלא הם המוכרים, שיושבים גבוה גבוה על הסולמות עם רמקולים ביד.

ההברקה של היום בהחלט שייכת למשורר השוק מדוכן החולצות:

"...הלו גברת גברת, תוציאי את האצבע מהאף, ומהר מהר בלי לחלום לבוא לחטוף מפה היום!..."

אותו אחד, קרא פעם גם: "...גברת גברת לאן את ממהרת?..." וזה בהחלט אחד מהמשפטים האהובים עלי ביותר.

 

פעם שמעתי את השכן שלו מהדוכן בשורה המקבילה: "...רק היום בשקל (X2), מהר להוציא מהכיס ולתת לי, כי אם אין לך אז מה את עושה פה בכלל? למה באת, מים בשקל זה הכי הכי זול והכי הכי טעים, ואם את לא קונה אז את תצטערי כל העונה..."

 

בחיי שאני לא ממציאה את זה! אלו הם משפטים ידועים ומוכרים מהבסטות המקומיות שבצפון. והיו עוד כמה, אבל ברב טיפשותי שכחתי עט, ולא יכולתי לרשום. בעאסה!

 

כמה חרוזים וזה "עושה לי" את כל השבוע.

 

לא פחות מעניין מהחורזים המקצועים של השוק, אלו, שיחות הקונים בינם לבין עצמם.

האוכלוסייה שמגיעה לשם היא מאוד מעורבת: ילדים / מבוגרים עם כסף / מבוגרים בלי כסף... הכל מכל בכל כל.

בזמן שהסתובבתי בפינה  קטנה בשוק, שעוד לא הספיקו לגלות אותה כל בלשי המציאות ומומחי הקניות, הייתי עדה לשיחה קצרה בין שתי פאקצות (=שייכות לקבוצת המבוגרים +כסף) בנות 35 - 40 לערך:

אשה עם גופייה: הי מה שלומך ? (בקול של מתחנחנת)

אשה עם טיירים: אוי איזה יופי לראות אותך! מה את קונה פה?!

אשה עם גופייה: אני?! מה פתאום?! אני.... אהההה... רק מסתובבת פה... לפעמים צריך גומיות לשיער של הילדה.

אשה עם טיירים: אה באמת? אני גם! אני רק באתי בגלל שאני צריכה לעשות הליכה. את יודעת, בשביל הספורט.

אשה עם גופייה: כן כן גם אני!

אשה עם טיירים: אבל, הכי טוב ללכת לסטודיו סי, שם גם הולכים וגם יש מזגן.

אשה עם גופייה: כן זה ממש חם פה וממש קשה ללכת... טוב אבל זה בשביל הספורט...

 

טוב... בשלב הזה בערך החלטתי לעזוב... החלטתי שהממתקים מחכים לי... והסטודיו סי?! הסטודיו סי, לא בשבילי.

אני הולכת לשוק לא בשביל הספורט אלא, בשביל הסטנד אפ. ולסטודיו סי... בשביל המזגן...

 

לקראת היציאה מהשוק... אני נהנית להתיישב על הספסל מצד ימין. משום מה כל האנשים הכי צבעוניים ומרתקים תמיד עוברים ואף יושבים לידי.

היום, זכיתי לשיחה של אם ובת (שהיא כבר אישה מבוגרת בעצמה). הן ישבו לנוח ממש כמוני, והתחילו לבדוק ולפרוק את המציאות שמצאו, אחרי כמה שניות החלה השיחה המעניינת בעייני:

אמא: הדבר הכי הכי טוב שקניתי היום זה הכובע הכתום. לא כמו שאר הכובעים, יש בו בטנה!

בת: כן זה חשוב מאוד שתהיה ביטנה.

אמא: כן, בלי הביטנה זה כובעים זבל, זה.

בת: אז יופי תתחדשי!

אמא: כן אני ממש שמחה, זה מתאים לי לחולצה הכתומה שלי!

בת: כן כן זה מתאים!

אמא: עכשיו אני צריכה, נעליים ותיק שיתאימו גם לצבע של הכובע, לא?!

בת: כן כן, הנה בואי את יכולה להיכנס עוד פעם לשוק ולקנות לך נעליים כתומות, הא הא הא!

אמא: תגידי, את רוצה את הכובע קצת? כי עכשיו נורא חם!

בת: לא לא, אבל, לפעמים כשאני אלך לים, אז אני אקח אותו ממך לקצת.

אמא: אין בעיה! תקחי מותק תקחי! הנה תקחי כבר עכשיו, גם עכשיו נורא חם, ויש לו ביטנה.

בת: כן, זה טוב הביטנה וגם הכובע, אבל עכשיו נורא חם, ואין לי כח לשים שום דבר חם על הראש.

אמא: כן , באמת חם! אבל הכובע קל, וזה מתאים!

בת: כן זה מתאים!

אמא: אז נו....בואי שימי עלייך! פשוט לי יותר מידי חם!....

 

פפפפפפפ... ואין לי מושג איך הצלחתי לזכור את כל הדו שיח הזה... במיוחד שאני כבר רושמת אותו פעמיים, אחרי שנמחק לי ...אתם יודעים שמירה לא עשיתי... מזל שהכובע הרשים אותי כ"כ...

 

חם חם היום. אני אלך לשתות לי איזו לימונדה. ולהתענג לי על החוויות שלי מהיום.

 

יש לי יום יום שוק.

יש לי שוק יום יום.

ועכשיו יש לי גם סיפור על כובע כתום.

ולא! הסיפור הזה לא קשור להתנתקות!

:)

 

נכתב על ידי , 16/5/2005 13:43   בקטגוריות אופטימי  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



4,979
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , פילוסופיית חיים , החיים מעבר לים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לPETRO ZILLYA אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על PETRO ZILLYA ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)