חייו של דובר... או - תסכול במסדרונות הכנסת...
סקס סמים ושחיתויות בבית הציניות של ישראל...
סתם... אין פה ציניות... |
| 2/2007
כל מה שצריך בחיים האלו זה הרבה הרבה הרבה מזל... (וגם קצת שכל)
אז איך בעצם הגעתי לכנסת... (ואני לא מדבר על הצרפתייה הקטנה והירוקה שלי...)
לפני חצי שנה, בזמן סיור על גדר המערכת שליד בית חנון קיבלתי טלפון, בין שריקה לשריקה של הכדורים, הצלחתי להבין שמדברת איתי עוזרת פרלמנטרית של ח"כ מסויים והיא מנסה להסביר לי שהם מחפשים דובר לח"כ ושהגיעו אליה קורות החיים שלי. הדבר הראשון שחשבתי היה שלא שלחתי בכלל קורות חיים ושזה די מוזר שהקורות חיים שלי מסתובבים להם כאילו יש להם חיים משל עצמם. בדיעבד מסתבר שהחברים הטובים שלי המשיכו לשלוח את קורות החיים שלי לכל מיני מקומות שנראו להם מגניבים (למרות שעבדתי במשרד פרסום, ושהיה לי ממש ממש נחמד).
העוזרת הנחמדה אמרה לי שאני האחרון שנשאר ברשימת המועמדים, ושהח"כ יחכה לי עד שאצליח לברוח מעזה צפונה בשביל ראיון עבודה.
אחרי יומיים, הצלחתי לפנות לי חצי יום ועליתי עם מדים (חלק מהפוזה) לראיון עבודה.
הראיון היה פצצה!!!!
וזהו בערך...
אחרי זה נפגשתי עם העוזרת שלו בשביל לראות שיש קליק ושיש כימיית עבודה.
ומשם הכל היה פחות או יותר סגור.
הקטע המצחיק הוא שבכלל לא חיפשתי עבודה, היה לי ממש טוב במקום שהייתי בו, אבל כנראה שהחיים חזקים יותר מכולנו, ובסופו של דבר יש מישהו שמכוון אותנו למקום שבו אנו אמורים להיות.
אז בסופו של דבר, הכי חשוב זה מזל...
ולמרות שאני לא חובב מוזיקה ים תיכונית...
טיפת מזל
ביצוע: זהבה בן
מילים: דני שושן
לחן: עממי טורקי
אלוהים תן לי רק טיפת מזל
תן אהבה בלבבי
מר גורלי והעולם אכזר
תן נחמה בתוכי.
איני רוצה ארמונות של זהב
די לי בפינה חמה
תן לי אחד שאותי רק יאהב
אתן לו את הנשמה.
אלוהים, אלוהים
הוי אלוהי עד מתי
שמע קולי, תפילתי
עייפתי די בחיי.
חיי כה אפורים
ולילותי קרים
כה בודדה ועצובה
רק חלומות נשארים.
תן לי שמחה ותן לי קצת אור
כי אפלים הם חיי
בנה לי שביל אל ביתי שוב לחזור
תן קצת אור לעיני
אלוהים, אלוהים..
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
