my life as a page

כשישבתי לי על הדשא בבנקוק התיישב לידי נזיר זקן הוא פרס לפניו דפי קלף כתובים בכתב צפוף צפוף

והוא קרא בלחישה מתנגנת את תפילותו

הקצב הפנימי שלי כבר מזמן הוריד הילוך ועכשו הקצב הפנימי שלי עקב אחרי מנגינת קולו

נשענתי לאחור והסתכלתי על השמיים

עצמתי עינים והמשכתי לראות את השמים בראשי וקולו ליווה אותי אל תוך נבכי המחשבות שלי

במחשבות שלי הסתתר המון אופל אבל באותו הרגע לא ראיתי את האופל ראיתי המון לבן

המון צבעים למרות שלא הבנתי מילה בתאי ידעתי שהוא אומר לי הנזיר הזקן

שהחשוך שלי לא כל כך שחור

שאני יודעת בדיוק מה התשובה

שכבתי ככה שעה

אם לא יותר

שומעת רק את קולו של הנזיר הזקן

כשפקחתי עינים

הנזיר הכניס את דפי הקלף לתיקו הכתום הסתכל עלי בחיוך זן הצמיד 2 ידו הרכין ראשו אלי

ואני עשיתי בדיוק כמותו

הסתכלתי לרגע הצידה והנזיר נעלם

לא היה אף לא כתם כתום

את אותו הנזיר פגשתי שוב אבל על זה אספר כבר ביום אחר

יום ראשון נפלא לנו