טוב אז לאור בקשת של הגחלילית המקסימה שלי וגם לאור זה שאני פשוט מאוהבת בפראג ושמחה לחלוק אותה !
זה השעון המפורסם של כיכר בעיר העתיקה בפראג
כל שעה עגולה השעון עושה הצגה קטנה של דמויות אני באופן אישי לא כל כך אוהבת את זה אבל עדין אני מעריכה את האומנות ועבודת היד שהושקעו בזה
בכל מקרה הבטחתי לספר את סיפורו של הנכד של המהר"ל
זה הקבר של המהרל (זה שנראה קצת כמו מיטת אפריון) ושל הנכד
בית הקברות היהודי העתיק נסגר לקבורה קצת אחרי מותו של המהר"ל
כמה חודשים מאוחר יותר נפתר הנכד שלו (טיפוס קדחת מגפה שחורה אחד מהם) בכל מקרה
רצו לקבור אותו בבית הקברות החדש
הנכד היה מאוד קשור לסבו וכל המשפחה ידעה זאת והם מאוד רצו לקבור אותו בבית הקברות הישן
כמה שיותר קרוב למהר"ל
בסופו של דבר הסכימו ראשי הקהילה לאשר קבורה על השביל ליד הקבר של המהר"ל - שני הקברים היו רחוקים כמה מטרים אחד מהשני
בבוקר שלמחרת הלוויה עלו בני המשפחה אל הקבר וראו שבמהלך הלילה הקבר זז
בית הקברות תמיד נעול ואין יוצא ואין בא ממנו עד אחרי תפילת שחרית (הזמן בו הגיעה המשפחה)
ההבנה הגורפת היית שהמהר"ל רצה לקרב אליו את נכדו ולהגן עליו גם במוות
**החברה שלי מאוד אהבו את הסיפור הזה כי יש בזה גם יופי של אהבה תהורה אבל גם משהו קצת רוחניקי
טוב וידוי קטן שלי
יש לי קטע רציני ביותר מקפקא - פרנץ קפקא
כל השבוע בפראג הרגשתי שאני הולכת בעיקבותו
זה הבית בו נולד קפקא
היום משמש כמוזאון קטן לאיור ויודייקה
את הסיפור על התמונה האחרונה בפוסט התמונות הקודם אני אשאיר לפעם הבאה
בינתיים יום נפלא לנו
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
