הפרוייקט הזה
מכתב שלא נשלח
גרם לי לנבור הרבה בארון ולהוציא מחברת שהיית מלאה במכתבים שלא שלחתי לאדם אחד
קראתי הכל לאחור וזה הרגיש לי כמו סיפור של מישהו אחר לרגע
כמו הימים שהייתי קוראת את המכתבים שחבצלת היית כותבת לפנחס שדה
חשבתי אולי כדאי לשים כאן מכתב או שניים מהמחברת אבל זה פתאום נראה לי חסר טעם
אותו אדם אליו כתבתי את אותם המכתבים שינה משהו מהותי בחיי בזאת אני מודה
הוא גרם לי להאמין לרגע קטן ביותר שאני ניתנת לאהבה – הרגע אומנם נמוג כשם שבא
אבל זה העניק תיקווה קטנה לעתיד
אבל לא על זה רציתי לכתוב
המכתבים שכתבתי באותה מחברת היו כמעין יומן ומה שכן חשבתי לכתוב כאן זה מה שכתבתי על הכריכה של המחברת :
"אני אולי מבזבזת זמן כותבת מכתבים לאדם שמפחד לדבר איתי אולי אני מופרעת
אבל זה נותן לי הזדמנות לכתוב את מה שעל ליבי והוא היה אדם שהיה חלק כל כך אינטגרלי בחיי וכל כך חשוב בהתפתחות שלי – בעיקר ביצירה שלי שאולי מעבר לעובדה שזה פתח לי פתח ליצירה קצת יותר בוגרת מעבר לעובדה שזה נבע מכאב האהבה אילו
כשאני כותבת לו אני קצת חבצלת בשביל עצמי כי התחלתי לכתוב כשעוד היה חלק ממשי בחיי ואילו התמסרתי עדיף לי לכתוב לו בידיעה שהוא לא יקרא אחרי הכל אותו אדם הודה בפני לשפני שעה קלה ושבוע שיש לו עוד המון שלבים של התבגרות לעבור לפני שיוכל לדבר איתי שוב אז אני כותבת מתוך אהבה ואני כותבת מתוך געגוע ומתוך כאב ובעיקר
מתוך מראה"
ואולי איפשהו הבלוג הוא סוג של אותה כתיבה רק שהפעם זה לא מיועד לאף אחד במחשבה תחילה
ואולי זאת הסיבה שיותר מועיל לי לכתוב כאן
ועל כך יקירי רציתי גם להגיד תודה
שאתם כאן בשביל לקרוא
שבוע טוב לכם
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
