my life as a page

הבוקר הראשון הזה שבו הכל חוזר להיות שקט

הלב אמור להפסיק לפעום כל כך מהר

הבוקר הראשון הזה שבו לא אמורים להתחיל עם טעם של ניקוטין בפה ושרידים של כעסים

הבוקר הראשון הזה שבו האויר נהיה צלול יותר ומלא בריח של גשם

שבו הצלילים מסביב הם בעלי מנגינה שונה במקצת

הבוקר הראשון הזה שבו מתעוררים ושוטפים את כל החודשים הארוקים שהגיעו לפני כן עם סבון ריחני ושמפו ומרכך ומשחת שינים חזקה ומים רותחים שמשאירים אדים גם על הגוף עצמו

הבוקר הראשון הזה הוא הסיבה לכך שאני עדין מרשה לעצמי לקוות שהכל יכול להשתנות

הבוקר הראשון הזה כשחזרתי לכאן

היה לא נעים בכלל

אומנם היו בו הודעות ושיחות מאנשים אהובים

אבל זה לא הוציא את העוקץ שיושב בתוך הכאב

הפסקתי לחשוב על איזה מספר בוקר זה עכשו

אבל היום אני יודעת שאני נעלמת קצת למרות שאני כאן

אולי פשוט אני צריכה עוד קצת זמן בשביל להתרגל לעצמי ואולי זה סתם מצב זמני