כששאקטי נולדה או יותר נכון להגיד נולדה מחדש (כי הגוף של שאקטי כבר היה קיים הרבה זמן) היא לא ידעה אם היא באמת השתנת או שמה היא רק גילת את מה שהיא ידעה לפני כן פשוט לא ידעה איך לראות את מה שהיא ידעה
"אני רואה אותך כשאקטי" אמר
הנזיר באנגלית המצחיקה שלו וזאת הייתה הפעם הראשונה בהרבה זמן שהרגשתי שמישהו מחוץ לעולם שלי רואה אותי באמת
קדתי מולו ומול הפסל המוזהב הגדול של בודהה
"שאקטי ילדתי מה היית רוצה?"
שתקתי מולו
הרי אף פעם לא ידעתי איך לשים במילים את הרצונות שלי
הוא הביט בי בעיניי המים שלו
"אני לא יודעת סוואמי"
הוא חייך אלי את חיוך הזן
"אם כך את יכולה לבחור את הכל"
הוא אמר הרכנתי את ראשי והוא נעלם שוב
מאוחר יותר באותו היום ישבתי בביתו של הנספח שותה תה מתוק וחזק
פראנה כבר ישנה והנספח עדין לא חזר
פראנה באותו הלילה אמרה לי שהיא לפעמים רואה אותי בצבע זהב
היא דיברה על ההילה שלי- היא לא ידעה להפריד והיא לא הבינה שלא כל אחד רואה את העולם דרך העיני שקד הגדולות שלה
פתאום להכל היה צבע
כשהנספח חזר ושאל לשלומי חיכתי אילו והנהנתי (הוא כבר היה רגיל לשתיקות שלי הוא פעם אפילו אמר שלהוציא ממני משפט מלא זה כמו לעקור שן)
"הייתי במנזר הבוקר" הפרתי שתיקה והנספח הביט בי בתדהמה
"סוואמי אמר שבגלל שאני לא יודעת מה אני רוצה אני יכולה לבחור הכל"
הנספח הרצין והביט בי שעה ארוכה לפני שדיבר
"מה באמת הייתי רוצה שאקטי ג'יי?"
צחקתי אילו
והוא התקרב אלי וכרך את ידיו הגדולות סביבי
"זה בדיוק מה שרציתי כבוד הנספח " אמרתי צוחקת
זה היה חיבוק תהור חסר כל תסביכים מיניים ועקיצות חברתיות
"לפעמים שאקטי" אמר הנספח "רק צריך להסתכל על הכל דרך עצמך ולא דרך מראה"
באותו הלילה כשהלכתי לישון בחדרי חלמתי חלומות צבעוניים ועזים כפי שלא חלמתי אף פעם
כאילו משהו התעורר
כאילו הראיה הייתה ברורה
כאילו הוסרה המראה
זה היה היום הראשון האמיתי
********************************************
שנתיים לבלוג
חיים שלמים עברו בשנתיים האלו
הכרתי המון אנשים טובים כאן
אני מודה להם וליקום שהם נכנסו לחיי
******
שבועות שמח לנו
המון אהבה תהורה מוארת ולבנה לכולנו
שלכם תמיד
שאקטי
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
