אולי אני אמורה להיות ככה נגועה בעצב אמרתי לך פעם שאני לא יודעת איך להרגיש את האושר עד הסוף רק את העצב אני מרגישה בכל נימי נפשי וגופי
אולי אני אמורה להיות ככה נגועה בגעגוע התמידי אילך
אני לא יודעת איך להיות אחרת ממה שאני
רואה את העולם דרך מילים דרך תמונות
היא אמרה לי שיש לי כישרון ואני רק רואה צלקות
היה לי קשה השבוע הכל דקר לי את העור הכל חדר והכאיב לי
***********************************************************************
אני בדרך כלל לא כותבת כאן ככה אני מצנזרת את עצמי עוצרת מהעצב לחלחל לכל פינה ובינהם לכאן היום אני לא יכולה
***********************************************************************
כתבתי כאן לא פעם על הקושי הרב שיש לי לבכות
בכיתי השבוע בשביל כמה וכמה גלגולים
לא
לא קרה שום דבר אף אחד חדש לא חלף מהעולם הזה הלאה
אף אחד לא עשה לי שום דבר בכוונה
להפך אמרו לי השבוע שאני שונה ומיוחדת
ניסו בעיקר בדרכים החומריות להראות שאוהבים אותי
אבל המרה השחורה שחבויה בנפש שלי עלתה וסירבה בכל תוקף לצלול חזרה למצולות
השקעתי את כל מאמצי ואת אלו שלא ידעתי שיש בי בכדאי להטביעה את המפלצת עמוק עמוק
ועכשו אני מותשת כפי שאפשר להיות מוטש אחרי מלחמה עקובה מדם
**********************************************************************
כן אני יודעת הכל נמצא בידים שלי
הטוב הרע היפה והמכוער
אני שולטת בנטיב בו אני הולכת
אני מביאה את עצמי מנקודה לנקודה במעגל החיים שלי
אני מזמנת אנשים ומוציאה אותם
אבל אני לא יכולה לזמן רגשות של אחרים אהבה אהדה שנאה כעס או שמחה
ואני לא יכולה למנוע את הצלקות החדשות להיווצר בליבי
******************************************************************
אני בסדר
באמת שכן
אחרי הגשם תמיד צומחים דברים חדשים
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
