השבועות האחרונים מחשבות רבות עולות בליבי על בנקוק
אחת מהערים האהובות עלי בעולם
התקופה שלי בבנקוק הייתה התקופה הטובה ביותר שלי וגם אם היא הייתה קשה
התמודדתי עם עצמי כפי שלא התמודדתי באמת בעבר
פראנה הניספח והנזיר פתחו את צוהר ליבי בצורה שאף פעם לא נתתי לליבי להפתח
יש משהו מאוד תהור ומאוד ראשוני ברגשות שלי כלפי המקום
זה היה לילה קריר במונחים תאילנדים
אחרי שבוע ארוך בו עבדנו על פרויקט גדול סביב השעון הייתי מוטשת בצורה הטובה ביותר שיכולה להיות
כשנעלתי את המשרד באותו הלילה הרגשתי סיפוק גדול שעבודתי נעשתה על הצד הטוב ביותר
החלטתי לפנק את עצמי במשקה
נסעתי לשוק הלילה שבמרכזו ישנו מרחב גדול מוקף בדוכני מזון ושתיה
ברקע נגנה להקה מקומית שירים של מערביים
התישבתי עם כוס של בירה מקומית קצת מתוקה והדלקתי סיגריה
תיירים מערביים ישבו כתף אל כתף עם אנשים מקומיים
הנספח וקבוצה נוספת של אנשים מהמשרד הגיעו גם ואיתרו אותי בהמון
ישבנו שעות צוחקים ופורקים מתחים
לאט לאט הקבוצה התפזרה
נשארנו הנספח ואני שותים עוד ועוד
האוירה הייתה שונה בשוק באותו הלילה משהו באויר הרגיש אחרת
המקום שאומנם הרגיש לי מאוד ביתי למרות ההמולה מסביב והמחשבה הצחיקה אותי
הנספח אמר שהוא לא שמע אותי צוחקת אף פעם לפני כן ושהצחוק הולם אותי
חייכתי במבוכה
כבר היה מאוחר
כשהתרוממתי ממקומי הנספח הציע לחלוק איתי ריקשה , למבט התמהה שלי הוא הגיב בחיוך ואמר שהוא היום כאחד האזרחים ללא נהג צמוד
עלינו על הריקשה הרוח ליטפה את פני כשהתחלנו לנסוע
הנספח הוריד את הג'קט שלו ועתף בו את כתפי
הנחתי את ראשי על כתפו בטבעיות לא אופינית והוא אחז בידי
הריקשה עצרה מול ביתי
הבטתי בעינו של הנספח בעודי רוכן לנשק את לחיי
ושלווה לא מוכרת הייתה בהם
הבטתי בפני שלי כשציחצתי שינים וראיתי את אותו המבט בעיני
נרדמתי כשהג'קט שלו נח על קצה המיטה שלי
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
