אני בארץ מעל שבוע
והיום היה היום הראשון בו יכולתי לשבת בשקט עם עצמי לכמה שעות ולחשוב קצת
הייתי חולה רוב השבוע חלומות הזויים רדפו אותי בשינה טרופה
ועדין כל בוקר הגעתי למשרד משתעלת מתעטשת עם עינים נפוחות ומבט חצי מת
כל לילה ישר אחרי העבודה זחלתי חזרה למיטה ללא מנוחה אמיתית
עכשו אחרי מנוחה קצרה היה זמן לחשוב קצת
ואני חושבת שהחיים תמיד מובילים אותנו בשבילים שונים
אנחנו לא תמיד משכילים להבין את השלטים שתולויים לנו בדרך בדמות אנשים או משפטים של אנשים
החלומות שהיו לי בשבוע האחרון הזויים שיהיו ועד כמה שהם היו מקושרים בקשר ישיר לחום גבוהה עדין מיצגיים מחשבות שכנראה אני לא מרשה לעצמי לחשוב במודעות מוחלטת
אתמול אדם מסויים שבדרך כלל כל כך קורקטי עם הסביבה שלו אמר לי את אחד מהמשפטים הכי לא קוקרטים שיכולים להיות והמשפט עצמו לא שינה לי רק העובדה שאותו אדם הרשה לעצמו להיות כל כך משוחרר לידי שהוא פשוט אמר את מה שעבר בראשו בלי סינון
אחרכך דיברנו על זה והוא הסכים איתי שלפעמים אנחנו צריכים לאבד מודעות בכדאי להגיד דברים שבאמת רצינו להגיד
כמו להגיד אני אוהב שלפעמים השני מילים האלו כל כך גדולות שהן לא ממש יוצאות מהפה
פעם סיטי זן אמר לי שהוא אוהב שאני מדברת בלא הכרה
אני חושבת שאז פחדתי להודות בפני עצמי שיש בזה המון
אולי עדין יש לי חום ....
שבת שלום משפחת ישרא היקרה שלי
שאקטי מתחת לפוך עם כוס תה ולימון
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
