מי בכלל יכל לדמיין את השבוע האחרון
עמוסה עד מעבר לעישונים בעבודה
רצה ממקום למקום כמו זבוב על ספידים
אין לי הרבה תחושה בכפות רגלים (אני אומרת לכם שעקבים זאת המצאה מערבית סקסיסטית נוראית כמעט כמו קשירת הרגלים לנשים בסין) הדם שלי הפך לוודקה עוד אי שם בתחילת השבוע והמוח שלי עובד על כמה מישורים שונים עם כמה נושאים שונים בו זמנית מה שבסוף היום אתמול (שהיה היום ב4 בבוקר שעתיים לפני שהתחיל היום החדש) נראה יותר כמו גרבר שלא הייתי מאכילה איתו את האוייבים הכי גדולים שלי (אם היו לי כאלה)
אבל עם כל זה אני חייבת להגיד שאני שמחה השבוע
את הימים האחרונים העברתי במחיצת אדם נהדר ביותר
אדם שבמקריות רבה ביותר נחת בחיי באופן לא צפוי מצאנו לנו חיבור טוב
כזה שיודעים מרגישים עמוק בפנים שישאר להרבה מאוד זמן
לקח לנו זמן לבטוח מספיק אחד בשני בכדאי לדבר על דברים אמיתים
אבל ברגע שהמעין הראה רישרוש קטן המפל התגלה
דיברנו שעות
שתקנו דקות
אפילו דיברנו על מר X ועליו בדרך כלל אני לא מדברת כי אני לא יודעת להגיד במילים את כל מה שעובר ברגש ובמחשבה
והוא הראה לי פן מסויים בדמותו של מר X שפיספסתי וזה נהדר (אך עם זה בנימה יותר אישית די עצוב)
הוא נתן לי בטחון לגבי היצירה שלי טוב ביטחון זה בהחלט הגזמה אם היה ביטחון הייתי מפרסמת יותר אפילו כאן
אבל עדין הוא נתן לי לראות דברים שלא ראיתי בעבר בעיקר בעצמי
משהו בדיבור הלא קצוב ולא מהוסס והמאוד בטוח משהו בסקרנות הנערית ובכנות המובנת לסיטואציה שבה אנחנו מצאנו את עצמנו השאיר אותי בתחושה טובה
את השבת הכנסנו ביחד ביפו העתיקה מביטים בשקיעה ישובים על סלע
וזאת הכנסת השבת הכי שלווה שהייתה לי מזה חודשים
שבת שלום משפחת ישרא היקרה
שאקטי בדרכים
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
