וגם כשחשבתי שהכל פתוח והרשות עדין נתונה
גם כשחשבתי שאיתך הכל יראה אחרת לחלוטין
גם אז איפשהו עמוק בלב ידעתי שיבוא רגע ההספד אמצע הדרך
הרגע בו אני אבין שכאן הכל צריך להפסק
פסק זמן לא מוגדר ולא ידוע אם הוא אי פעם יגמר
הבחירות שלו של מר X
הם כל הבחירות הנכונות
עבור אנשים אחרים
לא עבורי
ובטח שלא עבורו
אבל הוא לוקח את דרך המלך
כי ככה צריך
ואני
יושבת לבד
בין השברים של החלומות שעד לא מזמן הרשנו לעצמנו לרקום
ואני יודעת
שנכון להיום
אין טעם לאחות את השברים
אף דבק מגע בשלוש שניות לא יחזיר את החלום לשלמותו
מר X
לא מוכן לדבר על הנושא
וזה מובן
ואני שותקת לו רוב הזמן
כי אני לא יכולה לגעת בו עכשו
ואיתו העדפתי לחבק מאשר לדבר
(וביננו אני בכלל מוותרת כבר הרבה זמן על נושא הדיבר ככלל- ואני מתנצלת במעמד זה שוב על ההעלמות והחוסר חבריות שלי)
כשמר X
הרשה לעצמו לחלום
הוא סחף אותי עמוק לתוך המקום בו הכל מותר
היום
אין מקום כזה שאנחנו יכולים לחלוק
אני יודעת
זה רק הספד אמצע הדרך
הדרך עדין לא באמת נגמרה
אבל כנראה
שחברת הבניה
בשביתה
וכך היא תשאר עוד הרבה מאוד זמן
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
