|
| 4/2010
לקחת אויר
כששחיתי היום בבריכה המקומית, ניסיתי לשחק עם הטכניקה - במקום להוציא את האויר בסיום כל תנועה, ניסיתי להחזיק את האויר משך שתי תנועות. הריאות שלי מסוגלות לזה, אני יכול גם לשחות את כל הבריכה מתחת למים, וככל שמוציאים את הראש פחות כך התנועה חלקה יותר. ובכל זאת הרגשתי שגם אם הריאות לא זקוקות לאויר, התנועה מצפה לו.
כאלה הם געגועי לארץ. לא תמיד הגיוניים, הרבה פעמים מפתיעים, חלק מהתנועה. הם מבליחים כשאני יוצא מהסופר וחושב שבשוק הכרמל הייתי משלם חצי מחיר, כשאני מסייר בפייבוק רק כדי להרגיש שהתחככתי קצת בחברים ולא מרגיש מסופק, כשאני קולט כמה מעט אני מטעין את ה'טוקמן', או כשחבר אומר לי שהוא עבר לדירה מהממת. הם דוקרים ומציקים כמו תוית גדולה מחולצה חדשה, ואני צריך לבהות חזק מחוץ לחלון בכל הירוק ולחכות שעשרות הציפורים יעופו מהעץ בבת אחת כדי להשכיח אותם.
אנחנו חוזרים עוד חודשיים, ואני כבר מצייר בראש את הפגישה עם החברים, מוסיף סלט יווני גדול, מקשט עם נוף עירוני ומוחק את החום.
לא יוצא לי יותר טקסט. גם ההכנות לפוסט הזה נמרחות כבר כמה ימים. אסתפק בזה בינתיים.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
