מי שמכיר אותי יודע שתמיד בתיק שלי יש אוזניות שאני שולף בכל רגע בו אני לבד במקום ציבורי. זה לא בהכרח בגלל שאני חסיד גדול של מוזיקה, למרות שאני נהנה ממנה, אלא בגלל נסיוני המר במפגשים עם זרים ורצוני למנוע אותם באמצעות אוזניות שמשדרות שאני לא פנוי לשיחה.

האתמול נסעתי להורים ושכחתי את המטען לאייפון בבית. כשהגעתי לתחנת הרכבת וגיליתי שאני לא יכול לשמוע מוזיקה, התלבטתי בין לשים את האוזניות בלי שהן יהיו מחוברות לשום דבר, ובסוף החלטתי פשוט לשבת מבודד ולקרוא מערכי פעילויות לקראת סמינר של חוש"ן. בעודי קורא, מישהו התיישב לידי. ניסיתי להתרכז במערך, אבל לא הצלחתי להתחמק מ"השיחה".

זר: 'מה זה, קורס בניהול זמן?'

אני (ממשיך להביט בדפי): 'לא, סמינר של חוש"ן'.

זר: 'מה זה חוש"ן'?

אני (מרים מבט ורואה אדם בשלהי שנות החמישים לחייו עם כיפה על הראש. אני מתמלא גאוות חוש"ן וצופה סגירה מהירה של השיחה): 'ארגון להט"בי - הומו לסבי בי וטראנס, שפועל לשינוי חברתי בדרכי חינוך ומפגש אישי'.

זר: אה..

וכך חשבתי שתמה לה שיחתנו. המשכתי לקרוא בדפי, והגעתי לעמוד בו יש מפגש עם הורים מארגון תהל"ה.

זר: 'אפשר לראות'? (הנהנתי והושטתי לו את הדפים). 'מה זה הורים'?

אני: 'חשבנו להביא גם את זווית ההורים. הרבה להט"בים לא שמעו אותה'.

זר: 'כן. יש גם כאלה שלא יצאו מהארון..למה אני אומר' (מתקרב אלי ומנמיך את הקול) - 'כי גם אני..'.

אני: 'הו..'

זר: 'אבל איך גיליתי? בצבא, המפקד שלי, ראה אותי בוחן אנשים במקלחות. הוא קרא לי לשיחה, ו..חנך אותי. כך אני יודע שאני פסיבי!'.

אני: 'וואו'.

זר: 'מצטער על הבוטות. ואם אפשר לשאול אותך, אתה פסיבי או אקטיבי? למרות שאני יכול לנחש'.

אני: 'אני אוותר על השאלה הזאת'.

זר: 'אני נשוי, ובארון, אבל אישתי יודעת, רק חושבת שנפטרתי מזה'.

אני: 'נשמע לא קל'.

זר: 'כן. כי אני, מבחינתי, יכול לקבל זין כל יום!!'.

אני: נותן את פרצוף ההלם שלי.

זר: 'אני בטח מזעזע אותך. תגיד, יש לך חבר?'.

אני (חושף שיניים): 'כן, כבר הרבה שנים!'.

זר: 'יפה'. (פאוזה של כשנייה) 'ולפעמים אתם..גם מהצד?'.

אני: 'לא. מונוגמיה מוחלטת'.

זר: 'זה מצויין'.

בשלב הזה הרכבת הגיעה וחמקתי לכניסה אחרת.

ובגלל זה אני תמיד מסתובב עם אוזניות.