נורא עצוב לי על מה שקרה לי בבית האמת
נורא עצוב לי בעיקר על ההורים שלי...
אמא שלי, אבא שלי
תמיד כשאני נוסעת עם אבא שלי באוטו יש שירים של שלמה ארצי והם תמיד גורמים לי לרחם על אבא שלי שאפילו לא מבין שהוא לא בסדר...
בעיקר כי הוא נורא בודד ולבד.
פתאום אני בוכה על המשפחה שהייתה והתפרקה לי
אני פשוט הבת הכי גרועה בעולם.
למה אי אפשר לחזור בזמן? למה אי אפשר לשנות?
כמה קושי יש בעולם הזה? ולמה?
ושואל מה את עושה, והם אומרים שהם לא יודעים,
ומחפש תירוץ לדבר עלייך,
ואחד מציע שאסע, בעקבות הידועים,
ולוקח ת'מכונית ונוסע אחרייך.
בכניסה לכביש המהיר, שסוללים כל החיים,
המכונית היא בית בעולם של קוקה קולה,
קונה לך ממתקים שאהבת למצוץ, כי זה טעים,
בשביל כוס קפה איתך, הייתי שם גם אלף דולר.
אני נוסע, לא יודע,
לאן, לאן, לאן,
את היית בשבילי הכל,
וזה לא היה מזמן.
ושומע את קולך כמו אז, בין הדלת והחוץ,
צועקת "אלוהים, רחם עלי, שים לי קצת יוד",
חצי חיים עברו, ואיפה הם, מחשב בזהירות,
כמה עוד נשאר לבנאדם לחיות.
על דרך עפר ספוגת גשמים, עולה כדי לקצר את המסלול,
המכונית היא לפעמים כמו גונדולה.
חושב על כל המיואשים, שהתאהבו והתחתנו,
בשביל כוס קפה איתך הייתי שם גם אלף דולר.
אני נוסע, לא יודע,
לאן, לאן, לאן,
פעם היית בשבילי הכל,
וזה לא היה מזמן.
ושואל אם ראו אותך, אף אחד כבר לא ראה,
ומחפש תרוץ לדבר עלייך.
מטח יריות של מטורף אחד על ראש הממשלה,
אני בוכה עליו כשאני בוכה עלייך.
מכל החרא בעולם, תראי איך אני נראה,
הולך עם כאב בצד מרוב אהבה שלא עוברת,
ולאט לאט נרדם במכונית, כי לפעמים היא גם מיטה,
וחולם על כוס קפה איתך, על מה את חולמת?
אני נוסע, לא יודע,
לאן, לאן, לאן,
את היית בשבילי הכל,
וזה לא היה מזמן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
