טוב אז אני תמיד כותבת פה כשרע לי
אז הפעם ממש רע לי
אני מאוד משתדלת להיות אדם אופטימי ולהתרחק מאנשים שליליים ופסימיים כי נורא קל לי גם להיות כזאת
אז מאירועים הפרקים האחרונים-
אחרי שלא הסכמתי לעצמי לחלום אפילו על לעשות תואר החלטתי ללכת על זה
מכיוון שאין לי תעודת בגרות עשיתי מכינה ומה ששוב עמד לי בדרך זה המתמטיקה
נורא השתדלתי אבל זה לא הצליח
ועכשיו אני צריכה לראות את כל האנשים סביבי מתקדמים ואני תקועה במקום
נמאס לי בקבוצות וואטסאפ לראות את כולם מתקדמים
ובפייסבוק
וחבר שלי
וזה לא שאני לא מפרגנת לו
זה פשוט שם לי בפנים את העובדה שאני נכשלתי שוב
לפני שהחלטתי ללכת על העניין של התואר אמרתי לעצמי שאני מעדיפה לדעת שניסיתי
אז זאת הייתה טעות כי עכשיו נשבר לי הלב והחלום שהיה לי
זה הרבה יותר מורכב ממה שאני מתארת את זה
לא יכולתי לעשות עם זה כלום
אתה שומע לא יכולתי לעשות מזה כלום
זה היה אצלי בידים
ולא יכולתי לעשות עם זה כלום
ולא יכולתי לעשות מזה משהו
אתה שומע יכולתי לגמגם
מה רציתי להגיד
יכולתי להרגיש הכי רע שאפשר
ופתאום אתה עומד כמו ילד קטן
בסינור לצואר וחוזר על השאלה
מה עשית עם זה שואלים
לאן בזבזת את כל זה, היה לך סיכוי
ואתה תצטרך להתחיל הכל מחדש.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
