לא יכולה יותר .

מרגישה את הלב כואב, מתנפץ לו לרסיסים.

אף פעם לא הרגשתי ככה. אף פעם.

אני לא יודעת אם זה באמת, או שסתם מרגיז אותי שכלום אצלו לא זז.

אלוהים שונא אותי, אני כל כך בטוחה.

אתמול כל כך רציתי לראות אותו ב7, ממש פאטתית.

הייתי עייפה מידי, ניסיתי לישון, אבל עדיין, חשבתי, לא הפסקתי לרגע לחשוב.

אחרי 4 שעות שינה, התעוררתי לעוד מחשבה מתישה.

איזה יום מרגיז, אני כל כך טיפשה.

כנראה אני באמת לא מעריכה את עצמי מספיק.

והחלטתי, אני לא עושה את זה לעצמי יותר.

אם רק יהיה לי את האומץ... האומץ לוותר .