מסעותיי בארץ הפלאות

את כל כך יפה. אני לא זוכר אם שמתי לב לזה כשרק נפגשנו. למה התאהבתי בך? למה דווקא בך? למה את דווקא בי? כשאני מסתכל עלייך ישנה את נראית לפעמים שונה. אני חושב על מה את חולמת, אולי עליי, אולי על מישהו אחר. אני מלטף אותך עכשיו והמבט שלך, כאילו לא הכל את אומרת. הגוף שלך מתמסר לליטופים שלי כמו איזה חתול מפונק אבל בעיניים שלך יש דאגה. פעם היינו דואגים ביחד ופתאום אני מרגיש שעברנו לדאוג בנפרד. אתמול גמרת ואני בתוכך. אויש....אני נזכר בך צורחת מהנאה, אני יודע שאת נהנית שאני עושה לך ככה את הדבר הזה שאחריו את תמיד רועדת מאושר. מה יהיה עלינו עוד שנה, עוד חמש? את כל כך יפה אני לא יודע אם היופי שבך יישאר עוד זמן. אני לא יודע אם היופי שבך יאהב אותי עוד זמן. כשאת ישנה אני מפחד שלא עליי את חולמת. אני אוהב אותך. את יודעת את זה?

אני כל כך אוהבת שאתה מלטף אותי לאט לאט לאורך הכתף. כשאתה עושה את זה אני עוצמת עיניים ומרגישה שהכל בסדר. המגע שלך מסלק מתוכי את כל המחשבות והדאגות שמציקות. אתה פה, אני יודעת שתהיה פה גם מחר. הו, כמה זה מרגיע, שלווה של רגע קטן. לפעמים נדמה ששנינו פה כדי להשקיט זה את בכיו של השני. תיכף אחבק אותך גם, אלטף כל פינה כואבת אעטוף ואשמור שלא תכאב.           אני מפחדת מהכיעור שבך שמאיים להתגלות מולי במלוא הדרו, כמו במלחמה הוא מסרב להיכנע ונעמד ביננו ועוד רגע יצליח לנצח את האהבה שלי. את הכיעור, אותו אני לא יכולה לסבול. וליופי לא מסוגלת להניח. תשמור עליי, אני מפחדת. אני מפחדת שאני לא אוהבת אותך יותר.