מסעותיי בארץ הפלאות

ראיתי עכשיו דיון נוקב בטלויזיה על הסרט "גן עדן עכשיו" (למי שלא שמע - סרט שמתאר את קורותיו של מחבל מתאבד).

למרות שאני אדם שמתרחק מפוליטיקה כמו מאש, ואולי דווקא בגלל זה, אני מוטרדת מכך שהרבה אנשים במדינה חושבים שהסרט הזה הוא תעמולה פרו-פלסטינאית-אנטישמית שמטרתה לעודד פיגועי טרור. אולי אני תמימה (וגם טרם צפיתי בסרט) אבל נראה לי חשוב לעשות סרט על תופעה כמו פיגועי התאבדות, בדיוק כשם שעשו סרטים על השואה ועל נאצים, מטריד ככל שיהיה.

למה לבדוק את תופעת המחבלים המתאבדים מנקודת מבט אמנותית ו/או הומנית נתפס כשווה ערך ללהצדיק אותה?

האם זה הגיוני שמחבל מתאבד הורג כמה עשרות אנשים חפים מפשע בקור רוח בגלל שהוא נולד עם גנים שונים של מפלצת-ערבית-פלשתינאית חסרת רגשות? או שיותר הגיוני שנסיבות חייו, שטיפות המוח שהוא עבר, התרבות הפונדמנטליסטית בה התחנך, חיי הגיהנום, העוני  והאמונה לפיה התחנך כי היהודים אשמים בכל הרע הזה שבחייו  - כל אלה הביאו אותו להאמין כי אין דבר נכון יותר מאשר לפוצץ אוטובוס וחאלס!

אז תגידו זה אומר שאני מצדיקה פיגועים, למען השם?  זה מזכיר לי שאהוד ברק אמר לפני כמה שנים משהו על זה שהוא יכל להבין מה מוביל בחור לבצע פיגוע התאבדות וכולם התנפלו עליו שהוא מעודד פיגועים.

אנחנו שמים את הביצים בסל הלא נכון.

ואתם, מה איתכם? הייתם הולכים לצפות בסרט?

כבר כמה שנים טובות אני לא יודעת מה יהיה פה מחר ואם תשאלו אותי אם אני בעד או נגד ההתנתקות אני אעדיף לא לחשוב על זה. זו הדרך בה בחרתי להתמודד עם הטירוף בו אנו חיים, בערך מאז שההוא רצח את רבין. כן, אז אולי לא תהיה מדינה ליהודים יום אחד, אז אולי כדור הארץ מתחמם וכולנו נישרף ממש בקרוב, אז אולי קרינה סלולרית מבשלת את תאי המוח ואולי ברוקולי זה בכלל מסרטן. אולי. מי יודע.

מחר אני מפחדת לפתוח את הטלויזיה, אני מפחדת לשמוע שאיזה ילד קטן, כתום חולצה,  נמחץ למוות בעת מאבק אלים של משפחתו שהביעה מחאה תקיפה וסירבה להתפנות. בוואלה מפרסמים שז'ניה ועובד לקחו את המליון בראליטי התורנית ואיך עושים מוּלים טעימים ומחר אנשים יתבקשו לצאת החוצה, ייקרעו מביתם, ייקרעו מאמונתם ואין להם דרך אחרת, גם אם אדמתם בוערת. אנחנו נשב לנו שלובי רגל במזגנים ונצפה בזוועות, מסוקרות כהלכה ומצופות במיטב המפרסמים. ואל תשכחו כמובן לראות מי עלה לגמר בכוכב נולד.

אין פיתרון. אין תשובה. יש אנשים שנלחמים על ביתם, על אמונתם, הדבר שכנראה נראה להם הכי חשוב בחיים. ויש מדינה שנלחמת על שלומה. ויש גם ערבים שנלחמים על עצמאותם. כולם נלחמים ומי יודע איך ומתי זה ייגמר. אני כבר הפסקתי לחשוב.

אבל מחר יהיה חם. ועצוב.

אני מקווה שהוא יקבל מה שמגיע לו