SO.......
מה יש לנו הפעם?!
חיים הא.. נשמע כמו סוג של משחק מרושע של מישו למעלה שם
אם בכלל יש כזה..
כי אם יש הוא חתיכת דבר אכזר וחסר רחמים, כי כרגע...
שום דבר לא הולך כמו שצריך.
מכירים תתקופות האלה.. שפשוט הכל דפוק, אפילו שאתם מתארגנים לצאת וכל דבר נופל ואתם נתקעים בדברים והנעל לא נכנסת כמו שצריך ופשוט הכל דפוק...?! מכירים!?
יופי, זה בדיוק מה שיש לי עכשיו... אני לא יפרט כי זה לא דברים מהסוג הזה שאפשר לרשום ככה ברגיל באיזה אתר ואז אנשים באים וקוראים... זה דברים מהסוג הזה שאומרים לאנשים קרובים סתם כדי להתפרק...
מה שכן אני יכולה לספר פה... זה הדבר הידוע הצפוי והכ"כ מעצבן הזה שקורה כ"כ הרבה בגיל הזה ובעצם בכל גיל... רובכם מכירים אותו בתור שברון לב... אצלי זה פשוט שברון.
שברו אותי מכל כיוון, פיזי נפשי רוחני פשוט.. אין כח יותר.
והחיוך המזוייפ הזה שמסתיר הכל.. גם ממנו נמאס... עד לפני חודשים הכל היה טוב..
היתה לי עבודה היה לי חבר היתי מבוססת בבסיס בבית היה בסדר [יחסית] פתאום יום אחד הילד הרשע הזה למעלה הרים את הזכוכית מגדלת שלו ונכנס לסרט שאני איזה נמלה שצריך לשרופ... אפשר להגיד שהוא הצליח.
חוצ מהעובדה שבבסיס הכל בסדר הכל השתנה...
הוא החליט שלא מתאים לו, הם החליטו שהקעקוע שלי ביד מפריע לתפקוד שלי בעבודה, וההורים...חחחח אין מילים זה כבר מצחיק עד כמה שהמצב פה פסיכוטי... ושום דבר לא יכול לתקן את זה... אלפי שיחות, אלפי מכתבים... אבל בתחלס הכל צביעות הכל שקר אחד גדול שמסתיר אמת כואבת: "שנאה".
או לפחות סוג של שנאה.. לא חשבתי שזה יכול להגיע למצבים כאלה... למראית עין זה נראה טוב, נחמד, נורמלי בנאלי כזה. אבל מסתכלים ממש טוב קולטים שזה ממש לא מה שרואים... להפך.. =\
אני כבר בסוג של מאניה-דיפרסיה כמה זמן אבל מאניה-דיפרסיה משלי.. שאני המצאתי.. לא מהסוג שרואים בסרטים ויש לו כל מיני מונחים מסורבלים כאלה וכל מיני תופעות לוואי וסממנים... ממש לא!
סוג משלי... האמת זה מוסתר בסוד מפני כולם... היחיד ששם לב לזה לא עזר כ"כ הוא צעק ויצא לי מהבית בטריקת דלת.. מאז הוא לא עונה.
אני לא יכולה להגיד שלגמרי רע לי.. אבל כן המצב לא משו, פגעו בי, פגעתי באחרים, אחרים פגעו באחרים שחזרו ופגעו בי. אני הגעתי למעין מצב של תסכול ושימת זין כללית על העולם. כאילו ממש לא אכפת לי מאפחד אם מישו בוכה אני אומרת לו סתום, אם מישו צועק אני אומרת לו שתוק, אם מישו שותק אני צועקת שידבר, הכל להפך הכל לא הגיוני, אופפ מה נסגר עם העולם הזה?!??!
בכל מקרה אני הגעתי למצב כרגע שלא אכפת לי מכלום אפילו לא מעצמי...
ולא בקטע כזה של ילדה בת 15 בגיל הטיפש עשרה דכאונית כזה שחותכת וכו', ממש לא!
אין לזה קטע, אין לזה הגדרה, חוץ מ"ענבר"... "היא תמיד היתה מוזרה, אי אפשר להסביר אותה". [ציטוט]
ומצד שני "היא תמיד שמחה תמיד מחייכת, אבל סתסכלו לה בעינים תראו את האמת", מה אני אמורה לחשוב!?
כשהיום יום שישי כל המשפחה הדודים [ואפילו המשפחה מאנגליה, נוטינגהם באה לכבוד החג] יושבים בסלון אוכלים להם ארוחת ערב ואני?! "היא לא אוכלת כלום אפעם גם ככה בשביל מה היא צכה לשבת"... כן זה מה שהם אמרו.. [ההורים] רק שתבינו... אז מה אם אני לא אוכלת אוכל? אז מה אם יש קצת בעיות מסביב לשולחן! לאן כל הצביעות נעלמה? לאן החיוכים המזויפים הלכו? כשזה מגיע אלי אתם מעדיפים לחשוף את האמת? עד כדי כך שאני לא יושבת בשולחן עכשיו עם כולם וצוחקת ומדברת עם ה-משפחה שלי-... הפאקין משפחה שלי!!! אם בכלל אפשר לקרוא להם ככה...
פשוט נותן לך חשק להדליק סגריה לפתוח בקבוק ולהגיד, "שיזדיינו מי צריך אותם". אם זה היה כזה קל =\
בכל מקרה נעבור מעבר חד...
לפני 8 מליון פוסטים, הבטחתי לפרסם שיר שלי...
זה לא קרה. "כמה מפתיע" חחחח
בכל מקרה הנה שיר שרשמתי אתמול בלילה... אם מישו מכיר אותי והוא יקרא את זה יש מצב שהוא יבין למה...
תהנו =!>
ברגעים של תקווה בין יאוש וחרטה
אני יושבת מחכה יושבת במיטה
מחשבות מתרוצצות במוחי תבוא אלי תציל אותי
ממני
וקול קטן מהדהד לי בראש, אולי תהיי מציאותית
לתפוס את עצמך בידיים
חזק חזק שלא תיפול
מה מחכה לנו למטה?
האם יש בכלל טעם לשאול?
לעמוד ולחכות והראש כבר כואב, כאבים חדים כאבים של הלב
שתי כוסות של וודקה יושבות על השולחן
נרות מפוזרים, בית חם, ואתה לא כאן
"ואת יושבת ומחכה יושבת וחושבת
על הרצפה הקרה את לא מעודכנת!
זה לא היה שם אפעם, וזה גם לא יחזור"
איך תגידי לעצמך במילים שלא ישבור?
זה כזה ברור, זה מול העיניים! תסלחי לעצמך
תמשיכי הלאה בנתיים...
תתפסי את עצמך בידיים
חזק חזק שלא תפלי
מה מחכה לך מעבר לדלת?
לפעמים עדיפ שלא תדעי...
[בהשראת החייל שלי, יותר נכון זה שהיה...]
שלכם,
ענבר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
