עידו אמר לי ביום שבת בערב ש...:
"המחר זה רק מחר, האתמול מזמן עבר, ההווה הוא שנשאר, לתפוס אותו לא מאוחר, זה זמן שלא יחזור, אולי טוב לך הרגע, תעצור בלב תשמור, תרגיש ת'טעם של חייך".
ככה נגמר יום הכיפור שלי.
לא צמתי האמת, קצת כופר מצידי...
לונורא, אני מאמינה שאני מכפרת על דברים בדרכ המיוחדת שלי...
בכל מקרה היה לי חמשוש דיי מעניין... ונורא נורא נורא מהנה...
אני לא יפרט, זה לא משנה גם ככה... אבל בוא נגיד שהיה נורא מעניין, וכיפ ונוסטלגי, ופשוט משו שהרבה זמן לא היה מכל כך הרבה בחינות שונות.
סופ סופ נהניתי כמו שצריך, בלי דאגות, בלי סרטים, בלי פוזות פשוט ככה ברגיל בכיפ שלי.
בפוסט האחרון קצת התרוקנתי מהרבה דברים שעברו עליי וקבלתי מאנשים תגובות [טלפוניות חחח] נורא נורא לא מבוקשות. תגובות ממש לא במקום ועוד מאנשים שלא ידעו מה עובר עליי, וחשבו שהם יכולים להעביר ביקורת.
אז לאותם אנשים שאמרו דברים: אל תעבירו ביקורת על דברים שאתם לא יודעים.
No Hurt Feelings.
בכל מקרה, הרבה השתפר מאז כמעט בכל דבר.
המצב הכספי ממש השתפר!
המצב בבסיס סבבה לגמרי, כמו תמיד, רק שביום ראשון אני נכנסת לשבוע ריתוק... =\ [נפקדות] אל תשאלו...
והמצב בלב, אני חושבת שלכל בת יש חמישה שלבים אחרי פרידה כואבת:
1. דכאון ובכי.
2. עצבים אכזבה.
3. תקווה שהמצב יחזור לקדמותו.
4. הכחשה לעובדה שהיא עדין אוהבת.
5. הבנה שזה נגמר והמשכה הלאה.
עברתי את ארבעת השלבים הכואבים האלה במשך חודש וחצי, ואני חושבת שעכשיו ממש ביום חמישי בצהריים אחרי שיחה כואבת מאוד איתו בטלפון, הגעתי לשלב 5!
הרגשת ההקלה הבלתי יאומנת..."סופ סופ אפשר לנשום" זה המשפט הראשון שאמרתי אחרי שניתקתי. ואחרי שהחלטתי שזהו, אני עם הכאב לב גמרתי.
בנתיים... ;)
חוצ מזה המצב בבית אומנם לא השתפר משו משו מבחינת המצב הפיזי, אבל השלמתי עם כולם!
חלקכם יגידו כי זה יום כיפור וכו', והאמת שזה ממש לא בגלל זה, לודעת פשוט נכנסתי הביתה אחרי הבסיס ביום חמישי אחרי שכל היום רק תקנתי דברים בחיים שלי, ואמרתי לעצמי זהו עכשיו זה נגמר! כל העוינות כל הגועל הכל! ועשיתי את זה!... תקנתי את המצב בבית, בשתי מילים: "נמאס לי".
אני לא אומרת שהמצב יחזור לקדמותו, אבל הגענו למסקנה שאין טעם לטחון מים בשיחות על הנושא פשוט לעבור הלאה ולמחוק. צעד נכון!
מקווה שיהיה... טוב :)
התחלתי להסתכל על דברים על חצי הכוס המלאה שלהם.
בצורה נורא מוזרה... לא אופיינית לי... אבל זה דווקא נחמד.
במקום הלחצ והתחושת חנק שהיתה לי כל הזמן.. פתאום אני נושמת אני רגועה.
אני מרגישה בן אדם אחר, חדש, פתאום יש לי תחושה טובה בלב בלי שום סיבה סתם ככה.
לקום בבוקר ולחייך, ללכת לישון עם צחוק בלב, לדבר עם אנשים עם חיוך בעיניים. תשאלו אנשים זה דבר שלא חוויתי כבר הרבה זמן.
איזה כיפ!?
אני חושבת שהגיע תורי...
ואני ינצל כל רגע ורגע ממנו, לפני שהוא יחלופ..
בכל זהו, רציתי לשים תמונה ככה לסיום מהמסיבה יום חמישי, אבל עוד העלו אותם...
כשיעלו, מבטיחה, תמונה עולה לכאן :)
[אם מישו מסתכל =)...]
יאללה, שלכם עם שמחה בלב וחיוך בעינייים...
=) ענבר (=
בבלוג זה
בכל הבלוגים
