החיים שלי, זה הדבר הכי גרוע הכיייייייייי גרוע, בחיים שלי.
אני לא יכולה לסבול אותם יותר.
יופי, עכשיו אני ניראה כמו בלוגרית צומי וונאבי.זין.
אני כ''כ שונאת אותכם והדבר היחידי שאני רוצה, זה להתחיל הכל מההתחלה.
ודווקא כשניתנת לי הזדמנות כזאת, הופ, העלמתי אותה. כמה נחמד.
יאללה יש לי עוד ממש טיפה למשוך, הכל יגמר עוד טיפה ממש קצת.
לבנתיים, אני כל יום אצל דור, זה מדהים כמה אני אוהבת את הילד הזה,אני לא מוותרת על לראות אותו כל יום, וכל הזמן הוא לומד דברים חדשים ואני פשוט חולה עליו הוא כזה סיבה לחיים שלי!. ומה אני כבר יכולה לעשות, הכל מתפרק

כל מה שבניתי במשך שניםםםםםם, הולך ומתפרק, ולא כבר אמרתי שהייתי רוצה לבנות הכל מחדש? אבל איןןןןןן, זה כאילו מישהו אומר לי זהו נידפקת, את תישארי ככה לנצח החיים שלך פשוט לא יתקדמו יותר מפה.

וזה כאילו, שכל הילדות שלי הלכה לאיבוד, כל מה שעברתי, היה לשווא היה סתם. ולא נישאר לי הרבה מאז, נישארה לי רק המשפחה, והבנות דוד/ות רק הולכות וגדלות ואני נדהמת, והייתי מתה לחזור לגיל שלהן ולבנות הכל מההתחלה. כי איבדתי הכל ושוב ושוב ושוב אני יגיד איבדתי הכל.

ובאמת שלא יכולתי לומר את זה לאפחד כי אפחד לא היה מבין, וזה יפה שכתבתי את זה פה כי עכשיו כולם יראו, וזה מצחיק, כי זה המעשה הכי טיפשי שעשיתי.

מה שהכי מצחיק אותי, שאני מרגע לרגע הופכת להיות אחותי, ונכון אולי אין מה להתגאות [XD] וכאילו שזה לא היה לי ברור.

וזה קטע, לקנות אותם בגדים כמו שלה, אותם נעליים, לאכול בדיוק כמוהה, להיות ''צנועה'' בדיוק כמוהה. בסך הכל, היא היחידה אבל היחידה שמראה לי איכפתיות ומראה שבאמת אני חשובה לה. ואוקיי אתם לא צריכים להסביר לי שאיכפת לכם ממני, פשוט, לה יותר.

וזהו, ביי.