Into the wild

אני עדיין מחכה למשהו טוב יותר, לתחושת סווא מהחיים

אני יודעת שזו בקשה גדולה מדיי ושכל חינו אנו נאבקים על תחושה זו אבל המטרה שלי היא לפחות לעלות ברמה,

שום דבר למספיק לא עזאזל, קניתי תיק חדש, 2 מעילים מהממים חדשים, ארנק עמנואל מרלין קטן, טבעת מדהימה ממיכל נגרין ואני עדיין, עדיין בוכה על חוסר רוחניות חברתי שגורם לי ליסורים רבים. אני מרגישה את הצורך בהכרות עם אנשים שאני אוכל לשתף אותם בעולמי ולעוף יחדיו.

דמיון מפותח הוא כוח חזק שאפשר להפיק ממנו כל כך הרבה כיף. איפה? 

הבועה הפרטית שלי היא בועה חשובה שצריך להעניק לה את זמנה שלה אבל עד גבול מסויים.

בעודי מקשיבה ללהקת רוק פסיכודלית יפנית אני חושבת, מי עוד מכיר אותם? מי עוד מודע ליצירת מופת כל כך עמוקה וסוחפת.

תהנו: