אני רוצה להגיד תודה.
תודה על שיש לי קורת גג מעל ראשי
תודה על החתולה שלי
תודה על שאני בריאה
תודה על אמא ואחותי
תודה על שיש לי עבודה
תודה על שיש לי מה לאכול במקרר
תודה על שיש חברים שאפשר לשוחח ולשתף אותם
תודה על שיש לי נשמה טובה
תודה על שאני יפה
תודה שאני חיה במדינה שלא מפלים לרעה נשים
תודה על שיש לי כוח
תודה על זה שאני זוכרת שהחיים הם מתנה ודיכאון ושליליות הם לא הדרך לחוות אותם
תודה על שיש לי מוזיקה להאזין לה
תודה על זה שאני מציירת
תודה על זה שיש לי ספר פנטזיה מקסים להפליג אל תוך עולמו
תודה.
זו תקופה שאני צריכה להזכיר לעצמי יותר ויותר ממה אני עשויה, לא להשקות את מוחי בציאניד ולתת לעצמי לשקוע בשיפוטיות עצמית, שנאה עצמית, חוסר הערכה, חוסר אהבה עצמית ועוד שלל רעלים שהשדונים שלי אוהבים לפטפט איתי עליהם.
כולנו קצת גזורים, כולנו קצת מפוצלים וכולנו אנושיים.
אני רואה את זה בכולם, כולנו חויים מסע אל עבר ההשלמה, שמה שוכנת השלווה הפנימית.
אני שואלת את עצמי הרבה, למה בכלל מלכתחילה? אבל זה מיותר. זה מה יש וכנראה שלעולם לא ממש נדע את התכנית האלוהית.
אז פשוט צריך לעשות. בלי לשאול. לעשות מה שמרגיש נכון ומה שטוב, מרגיש נכון, מרגיש שלם ואופורי.
יש את העולם הדמיוני שאנו מנהלים בתוכנו, מלא באינסוף תכנים ומסרים ויש את המציאות, מה שקורה בטווח שבין הראש שלי לראש של מישהו אחר
במציאות הדברים פשוט קורים ובדרך כלל מוכיחים עצמם שהעולם הדמיוני הוא אוסף של מסרים שהרבה מהם אשליתיים לחלוטין
בא לי להתחבר יותר לאמת, לפשטות, למה שיש.
זה משרה ככ הרבה שלווה ושמחת חיים. אקהרט טול יודע.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
