בואנה זה לא קל להיות אדם. אמנם אני שמתי לב במהלך חיי שלחיים יש חיים משל עצמם אך באופן פרדוקסלי אנו מפעילים ומשפיעים כל כך בכל כך הרבה רבדים על כל מה שקורה סביבנו. מה יהיה עם זה? מה יהיה עם כל עניין הגישה? נראה לי עסק כבד מדיי ובאותה נשימה מרתק.
יש בי הרבה פלוסים ומינוסים. עליי למזער את המינוסים על מנת שאוכל לחוות את החיים על צידם הטוב ביותר.
היום הייתי רוצה להתמקד על נושא הקשרים הבינאישיים. ככה... להוציא קצת.
בתור ילדה הייתי מאוד חברותית והצלחתי לרקום קשרים עם הילדים סביבי, לא עם כולם כי יש גם ילדים קקה.
היו לי שתי חברות ממש טובות מהיסודי עד התיכון, ליתר דיוק עד שנכסתי לזוגיות הראשונה שלי, בזוגיות הראשונה כל עולמי נתתי לבן זוג וזה החריב את הקשר שלי עם הבנות האלה, אחרי זה לא ממש הצלחתי לשקם את הקשר עם הבנות שגם הן ביניהן כבר די סיימו את החברות שלהן.
ובכן יש פה סיפור קלאסי אנ מניחה, חברים בילדות (כי אתם מתראים כל יום בבית ספר) זוגיות ראשונה (שמסנוורת ומעוורת את כל עולמך התמים) ורכבת שעברה לה ולא מאפשרת לשחזר משהו שהיה. אמנם, אני תופסת את עצמי על מחשבה שאולי אז, בגיל 18 וקצת נכנסתי לעולם הבדידות והכרתי אותה מקרוב. עולם של דיכאון ומולונכוליה שמשכנע אותך שאתה לבד במערכה הזאת שקוראים לה חיים (חייבת לציין לאחר הפרידה הייתי שנה בדיכאון והתבודדות) זה היה הבית ספר הראשון הרציני שלי לחיים שממנו הפקתי גם הרבה מאוד שיעורים להמשך, אמנם אני שואלת את עצמי האם זו היתה ההתחלה של השיבוש שלי ביכולת לשמור על קשר עם אנשים לטווח הארוך?
אחרי שנה של דיכאון והרבה שיקום עצמי, חזרתי לחיים...נכנסתי לקשר ועולם חדש של הרפתקאות ופנינות חכמה של ל.ס.ד נכנסו אל חיי. הרגשתי שאני ממשיכה הלאה, בתקופה הזו גם הכרתי בחורה מדהימה בשם נלי שאנחנו עד היום בקשר, אמנם לא ממש.
היא הבן אדם היחיד גם שאני ממש זוכרת ורוצה להמשיך לזכור מהתקופה ההיא...כל השאר זה אנשים שבאים והולכים אני מניחה, אך שוב זה הם או אני?
עברה תקופה והשתחררתי מהצבא, הייתי בטוחה שבאזרחות יהיה כיף אך עם הזמן אתה מגלה שכיף זה סטייט אוף מיינד.
נלי ואני נשארנו בקשר, הייתי עובדת בבית קפה מסריח בטיילת בת ים, חצי שנה של שגרה שוחקת אבל כן עשיתי כסף, גם בהמשך אני מגלה שאחת המטרות זה לפצח את הקוד של איך עושים כסף בכיף.
פלונטרים פנימיים תמיד ליוו אותי במהלך החיים, זה התחיל איפשהו בגיל 16 והלך והחמיר עם השנים ם אם לא תמיד שמו לב. אבל לא תמיד הכל היה רע כמובן.
אני מנסה רגע להבין מה אני מנסה להגיד פה? מנסה לשים את האצבע על איפה השתבשה אצלי היכולת לשמור קשרים עם אנשים לאורך טווח ארוך.
טוב אז ככה, באיזשהו שלב טסתי להודו והיא הפכה את עולמי 180 מעלות כמובן. חזרתי אדם אחר, הכרתי אנשים מדהימים ברמות שקשה להסביר בכלל ונזכרתי! נזכרתי שאנשים זה אחד הדברים הכי חשובים במסע הזה שחיים שמו. אנשים מדהימים שצריך לשמור איתם על קשר לשמור בחיכך!
אז מה בכל זאת לא עבד? אני שואלת את עצמי.
בכל התקופה הזאת תוך כדי הודו ואחרי בארץ, הכרתי כמות אנשים חדשים מטורפת, ותקופה זו עוד יצא לי איכשהו לשמור על קשר איתם, אמנם תמיד חשדתי באנשים ואכלתי עליהם כאפות, פרט לכמה בודדים שהיו מהסוג הזך ביותר (עדיין). יכול להיות שזה קשור לאכזבות שחוויתי? אכזבות קורעות לב שפותחות אותך מכות בראש ומשאירות אותך פצוע? בלה בלה בלה, הבנתי...אבל צריך לעצור את הגלגל וליצור מציאות חדשה בעזרת זכרונות חדשים שנוצרים בעזרת שינויי גישה שנוצרת מנקיטת פעולות? אני אלופה במלל. פעולות! זה איזור הדמדומים.
אז חוויתי כמה כאפות מאנשים קרובים ובכל זאת היו כמה אנשים שתמיד עשו לי טוב רק מעצם היותם הם. רשמתי את שמותיהם על דף אגב. נלי ביניהם.
הסתובבתי הרבה בשנתיים שלוש האחרונות, שינויי מיקום גם משבשבים את היכולות לטפח קשרים קיימים במיוחד בהיותי בן אדם שגם ככה לא אלוף בליזום שמירה על קשרים, אפילו לא מדובר בלהכיר אנשים חדשים, למרות שתמיד אמרתי "אה...יבואו אנשים חדשים תמיד.." זלזול. חוסר הערכה.
אז עברתי ממש מלא קשרים ומאורעות בתקופה ההיא, טעון ועמוס וקשה ולא רק. בסוף הצלחתי ליצור לעצמי סביבה אופטימלית, ביפו.
עבודה עם אנשים מדהימים, חברים שרקמתי עימם קשרים ושמרתי עליהם גם מחוץ למסגרת עבודה..היה ממש טוב אז, התדר היה גבוה והרגשתי שאני שוחה עם הקוסמוס, הייתי מאושרת! ואז לקחתי את התחת שלי לדרום אפריקה, רציתי לנסות עגלות.
מה קרה? אני חוזרת לזה שוב, אבל אני באמת רוצה להבין מה קרה. ומה שקרה זה שהמהלך הזה אמנם הוציא אותי מהקופורט זון ויצא לי לבקר בעוד מדינה ולמדתי שיווק ומכירות וגיליתי על עצמי כמה תכונות מאוד חזקות ואני לא מתחרטת, אבל המהלך הזה לגמרי הרחיק אותי מכל מה שהשקעתי בו, מכל מה שהצלחתי לבנות ומלתחזק קשרים ארוכי טווח, עם אנשים יפהיפיים אינסייד אאוט.
במהלך התקופה שלי באפריקה הלכתי ודעכתי, התחלתי להתמרמר והרבה פעמים שמעתי את עצמי אומרת משהו כמו "למה להשקיע בקשרים ובאנשים? הרי הכל גם ככה נגמר", כן זו בהחלט גישה שלא תקדם אותי לשום מקום. אז מה קרה הפעם? חזרתי לארץ, שלושה חודשים של שוטטות ממקום למקום כי לא היה לי כסף לשכ"ד ולא רציתי לחזור לאקבר. רציתי לנסות משהו חדש, רציתי לנסות מכירות...אז גיששתי פה וגיששתי שם, מלווה בסערת רגשות כל הפאקינג זמן, מחשבות אינסופיות על אינסוף דברים, כרגיל. המוח לא נח.
שמתי לב לאיך שחזרתי לחשוב בלופים ולבחוש בצד השלילי של המטבע. שמתי לב שהתרחקתי לגמרי מהמקום הטוב ההוא שהייתי בו לפני שטסתי לאפריקה...ואז קיבלתי הצעה לחזור לעונה שניה באפריקה והחלטתי שאני על זה.
המצב הפנימי לא השתפר, בחודש הראשון היה כיף אבל אחרי זה הכל חזר לאותה נקודה מוכרת ומייאשת. שמחת החיים שלי החלה לדעוך לגמריי, הייתי יושבת במאג אנד בין ופשוט מרגישה שאני עומדת להשתגע, שאני לא נמצאת איפה שאני צריכה להיות ואני צריכה לחזור לארץ מבלי למשוך את זה כמו בפעם הראשונה. איפה נכנס פה כל נושא החברים ושמירה על קשרים? שכחתי כבר מה זה להיות אדם שמח באמת, מאגרי הכוח שלי נחלשו לגמרי, אמרתי שאני חייבת לדאוג לאושר שלי קודם כל ולעסוק במה שעושה לי טוב. להיות איפה שטוב לי.
אז הבחור ההוא...טל, נתן לי תקווה. הזכרתי את זה באיזה פוסט כבר. קפצתי על הרעיון של להיות שותפים בחיפה והנה אני פה כבר עוד מעט חצי שנה.
אז חברים...קצת קשה להבדיל עיקר מתפל כשאתה בתוך הסיטואציה.
הכרתי פה אנשים חדשים, אמנם זה לא לוקח יום או שבוע ומסתבר שגם לא חודשיים על מנת לשקם בחזרה את הסטייט אוף מיינד הטוב ההוא...שמאפשר לך גם להיות חבר טוב. אז טל פרש..
גיא נכנס לחיי אחרי דחיות אינסופיות כי פשוט לא רציתי שינסה את הקטעים הגבריים שלו, בסוף נרקמה חברות שלא קשורה לזה בכלל, גיא הוא הדם הכי מוצלח שיצא לי להכיר פה.
והכרתי עוד מלא אנשים מסביב...שככל הנראה כן רוצים בחברתי, אבל אני לא לגמריי שם, לא יודעת בדיוק גם מאיזה סיבה? בגלל שאני אגואיסטית? בגלל שאני עצלנית לצאת מהבית? אולי בגלל שאני מפחדת להפתח ולהתקרב לכל אחד...כי אנשים יכולים להיות ממש חרא. טל למשל. חרא.
אולי בגלל שאני בוחרת להשקיע ורוצה להשקיע מעצמי רק באנשים ממש מסוימים ולא כל אחד נכנס לרשימה?
זה הכל מטושטש ולא ברור. כאילו מצד אחד עם כל אדם אפשר לרקום קשר ולפתח אותו ומצד שני, אמיתי שלא עם כל אחד בא לי ולא עם כל אחד אני מתחברת וכן גם אני אדם לא פשוט ולא רגיל...אז אולי בעצם כל האנשים האלה שהצליחו באמת לרגש אותי לא נוכחים יותר בחיי בגלל כל השינויים שלי ועכשיו הם לא פה ואני נשארתי עם אנשים שאני לא באמת מיועדת להיות איתם בקשר עמוק וארוך טווח?
אני מנסה להבין רגע באמת..
לא כולם עושים לנו את זה! לא כולם נכנסים לנו ללב ממש...לא כולם מצליחים להלהיב אותנו...וזה בסדר כי לכל סיר יש מכסה.
רשמתי שמות של 5 אנשים שהצליחו לעשות את זה ועליהם גן שוו להוציא דלק מהנשמה...אז אולי בעצם הם עיקר וכל המסביב זה התפל?
אז אולי בעצם אני צריכה כבר לשנות את הסביבה, לקחת את הדברים שלי ולסגור את הבסטה בעיר הזאת כבר?
אני בטוחה שהתקופה הזו תהיה שונה, אך באותה נשימה מאמינה שזה יכול להיות מהלך נבון עבור הנשמה שלי ולא עבור הכסף או וואטאבר,
הרי זה מה שאני חופרת כבר למעלה מצי שנה, שאני רוצה להעלות את התדר חזרה, להחזיר את הסטייט אוף מיינד הזה שהיה לי לפני אפריקה.
כל הפוסט הזה מבלבל לגמרי אבל ככה נראה הראש שלי.
נקיטת פעולות זה שם המשחק.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
