איפשהו בין אי פה לאי שם, בפינת הייתי פה...

לא יוצא לי לכתוב בעברית בחודשים האחרונים, בעיקר כי כל המרץ שלי מושקע באנגלית. זה מדהים עד כמה השפה הזאת עשירה ועד כמה אני נהנית להשתעשע איתה. בהתחלה עוד הייתי חושבת בעברית ומתרגמת בראש לפני שזה היה מגיע לנייר, היום, אחרי שלושים פרקים ומאה שבעים אלף מילה, אני כבר לא מתעכבת על העברית.

מאחר ואני יודעת שלרובכם אורך של 170 אלף מילה לא אומר הרבה, אני אציין שזה שווה בערך לאורך של הספר השישי בסדרת הארי פוטר (באנגלית כמובן).

לכתוב סיפור באורך הזה לימד אותי המון, לא רק מה לא לעשות אלא הרבה איך לעשות.

איך לבנות את העלילה כדי שלא יהיו בה חורים בגודל של מכתש רמון, איך לבנות דמויות שלא משנות את האופי שלהן באמצע הסיפור ויותר חשוב איך לחיות את הדמויות, אך לכתוב אותן בצורה כזאת שאפילו כשאני כותבת מתשע או עשר נקודות מבט שונות - אני עדיין נשארת נאמנה לכל דמות.

זה היה אתגר מעניין, ועכשיו שאני כבר לקראת סיום כשנשארו לי בקושי ארבעה ימים לסוף העלילה שלי - אני מוצאת את עצמי בוחנת את הסיפור כפי שהוא עד היום ואני יודעת שהיצירה הבאה שאני אכתוב תהיה יותר טובה ויותר מושקעת.

למי שיש לו אנגלית טובה ואת הפנאי, הנה קישור לאתר שלי. מדובר באתר בינלאומי שלצערי לא שמע על יישור לימין, ככה שגם אם יהיו לי יצירות בעברית הם לא יגיעו לשם. מצד שני, אולי הן יופיעו פה... מי יודע.