היה לי כיף היום. למרות שבהתחלה חשבתי שאין לי כוח להתחפש ו-"כל השטויות האלה", כשקמתי בבוקר, היה לי מצב רוח פורימי.

מבט אחד על החתולה שלי - הספיק לי.

אני גאה למדי שכל התחפושת שלי הייתה תוצרת בית - ודי מוצלחת!

זוג אוזניים, זנב וכפפות חצי, איפור קל - בצורת שפם ואף ורוד - ואני מוכנה.

מי שיודע למצוא אותי בפייסבוק - יוכל לראות תמונות שם. מי שלא יודע - כנראה שאתה לא אמור לדעת...

אז אפשר לומר, שאחת הסיבות המרכזיות שבגללן אני עוד מגיעה לעבודה המסריחה-לרוב שלי, זה הוא.

ואפשר לומר, שבזכותו עולה לי חיוך על השפתיים...

ואפשר לומר, שאני מרגישה את הנפילה קרבה, אני עומדת על הקצה של הצוק, ואני תוהה, אם הקפיצה הזאת תביא להתרוממות ולמעוף, או להתרסקות קשה. זה שווה את הסיכון.

לאט.

אפשר לומר שאני מנסה לא למהר, מנסה לא לרוץ לעבר המטרה, רק כדי להשתטח על פני בתוך שלולית - של רחמים עצמיים לרוב.

אפשר לומר שאני אוהבת את המגע, כאילו-מקרי, מרמז... יתכן שהתחלתי להנות מהמשחק הזה, אפילו אם זה כל מה שיהיה. לא יודעת.

בינתיים לוקחת כל יום בנפרד, נושמת כל נשימה לבד, לוקחת אוויר ומחייכת.

שיהיה לילה טוב,

אני הלכתי לטבול באמבטיה חמה ומרגיעה.