תגובה בבלוג (בחלון המסרים) שאומרת "בלוג חמוד"

או

הקדשה בספר המחזור שלך "שיהיה לך קיץ נעים"

?

זה קצת כמו לאכול גלידת וניל עם קטשופ.

כל אחד מהם בנפרד זה מעולה, אבל לערבב אותם ביחד זה לא בריא במיוחד (לא לצופה ולא לסועד).

נינטנדו פשוט הולכים מדחי אל דחי....

מה הדבר הבא?

Super Mario vs Sonic?

אה, רגע, הם עשו את זה כבר.

או אולי,

Mortal Combat vs DC Univers?

בעצם הם עשו גם את זה.

אז נשאר להם רק לעשות משחק של Final Fantasy 14 - Coocking Mama's Adventures

ואני אוכל לומר בלב שלם שהם לא יכולים לרדת יותר נמוך :-)

ניקול.

נ.ב. - מצד שני, מהיוצרים של Babysitting Mama מה עוד אפשר לצפות?

מצד שני, מה עוד הוא יכול להיות אם יש לו בעלים כמוני? :)

כן, החתולה היא בעלים של כלב... לכו תבינו.

אני כבר מודעת לכך שהכלב שלי אוכל דברים הזויים.

כשאני אוכלת גזר, טרי ומקולף, הוא לא עוזב אותי לרגע עד שאני נותנת לו חתיכה.

היום גיליתי שהמשוגע הזה חולה על גויאבות.

קניתי לי כמה בבוקר, וחתכתי לי אחת לפרוסות.

הוא כמעט אכל לי את היד מרוב שהוא ניסה לגנוב לי חתיכה.

אני מתחילה לחשוב על תוכנית ביו טיוב שתיקרא "הדברים שהכלב שלי אוכל"

אפשר להתחיל בגויאבות....

תכירו, זה הכלב שלי. קוראים לו רעם והוא אוהב גויאבות.

יצא לי לפגוש אתמול אנשים שלא ראיתי כמה שנים טובות... אם זה את ידידה שלי שלא שמעתי ממנה לפחות שנתיים, אם זה ידיד שלי מהחטיבה, שהתברר שהוא עובד יחד איתי באותה חברה, רק בבניין אחר - איזה עולם... לא קטן - פיצי.

אהובי היה אחראי על התיעוד בוידאו - ובילה חלק גדול מהערב עם מצלמת הוידאו תפורה ליד - אז דאגתי מדי פעם שהוא ישתה.. גברים פשוט לא יודעים לדאוג לעצמם לפעמים.

הייתה מוסיקה ממש מעולה, שזו בעצם הסיבה שהגענו לשם - חבר טוב שלי ניגן על הקלידים. הוא לבש כובע שחור ונראה כמו אחד מחברי האחים בלוז, משעשע ביותר ^.^

כשחזרתי הביתה השעה הייתה כבר שתיים בלילה... והיום קמתי בחמש. לא יודעת איך, האמת.. בעיקר כוח רצון.

לפחות המשמרת הייתה קלה יחסית, בלי יותר מידי עומס.

והיום בפינתנו "הלקוח הישראלי":

העיקר שאומרים תודה..

הייתה שיחה אחת היום, שאחריה תהיתי, האם אפשר בכלל להוציא את הלקוח הישראלי הממוצע, מרוצה...

חצי שעה.

33:05 דקות על השעון,

אני איתה על הקו, מסבירה לה על כל חלק אפשרי בטלוויזיה, בשלט, בתוכן השידורים, בתפעול..

עניתי על פחות שאלות כשעשיתי פסיכומטרי!

ועם זאת, הכל בסבלנות, בנימוס, עם כל הפרטים שהיא רוצה.

אני מסיימת את השיחה - מאחלת לה סוף שבוע נעים - היא אומרת לי להתראות, ומה אני שומעת, שניה לפני שהיא מנתקת?

"כוס אמא שלה, המטומטמת הזאת, שתמות"

העיקר שאומרים תודה...לפני שמקללים לך את הצורה.

באופן מוזר למדי אני מוצאת את זה משעשע :)