נראה שבחורף,
הכל יוצא ממני,
כמו פרץ חזק של לחץ, רגשות, סטרס והכל ביחד ולנקודה אחת מתחבר הכל, המוסיקה וכמובן הכתיבה.
כל חורף נראה שהדברים שעוברים עליי הם הכי טעונים.
באד'יה,
לייזה ובן,
פולין,
הסרטן של אמא,
מהשמו 1,
ומהשמו 2.
והחורף האחרון היה טעון לי ומעורבב מאוד,
הנה הגיע החורף שוב והדברים עולים על פני השטח ובחצי גיחוך יש לומר ש"חרא תמיד צף" :)
הפעם גם מדובר באילוץ על פרידה משמעותית מתקופה טובה, רעה, מבגרת, מלמדת, בוכה וצוחקת.
אני רק מקווה שהפעם החורף הזה יהיה מעניין באותה המידה, שאחווה וארגיש, אמצה את שהות חבריי עד לרגע שבו הם יתגייסו.
שאמצא תעסוקה, עבודה.. אולי אתחיל לעשות עם עצמי משהו.
אני מתגעגעת להרבה דברים אבל בלב שלם אומרת שהיה טוב ותאכלס טוב שהיה, יש דברים שסופם להיגמר ועדיף שכך,
יש לי עוד הרבה מה לראות אין לי מה להפסיד... אבל תמיד כיף לי שוב, לבהות בירח החורפי היפה שלי, לספור את הכוכבים בשמיים זרועים בניצנוצים מרגשים, באוויר קר ומעט לח עם ריח של גשם קרב או אחרי הגשם...ריח של דשא רטוב, להישען שוב על המשקוף ולהצמיד את השפתיים על המתכת הקרה,לשאוף ולנשוף את האוויר וללקק קלות את האדים המצטברים, לעצום עיניים ולהקשיב לשירים שמרגיעים את הנפש ולאוזניים לספוג כל מילה משמעותית בכל שיר שגורמת לכל פעימה אצלי להיחשב כמשמעותית.
אני אוהבת אסטרולוגיה, מיסטיקה, על טיבעי ואת הלא מובן, אולי כי גם אני כזו,
וקראתי היום בספר חדש שנתקלתי באסטרולוגיה על קשתים, המזל שלי, שמנתח את הביטחון שלהם בעצמם בעובדה שהם מוכנים לתת לכל אדם הזדמנות מכיוון שהם יודעים בוודאות שבמידה ויפלו הם יעמדו על הרגליים, האם זו הסיבה שמצד אחד אני מפחדת להיפגע אבל מצד שני אני מעיזה כלכך הרבה?
עוד דבר, הקשתים פילוסופיים, ידוע... טובים עם אנשים ידוע, אבל נאמר שם עוד משהו שמעולם לא ידעתי להסביר במילים -
הקשת הוא המזל היחיד שאין לשפוט אותו כהמזל עצמו אלא רק על פי נסיבות סביבתיות מכיוון שהקשת הוא כלכך מחובר לסביבה שהוא נוהג לנתח אותה מלמעלה, לפרק מצבים ולהתאים את עצמו על הצד הטוב ביותר למה שנראה כצודק בעיניו, הוא אינו נייטראלי לגמריי ומאוד מושפע מהליך הסביבתי.
בקרוב יום הולדת 18, מפחיד במיוחד שחברות שלי ממש כבר ... מוזר להגיד אבל נשים,
בעלות חשבון בנק וכרטיס, רשיון נוסעות לסידורים שלהם, רובן בעלות מערכת יחסים פורייה בהחלט מבחינה פיזית וריגשית, הולכות עם התיק צד שלהם בבגדי קז'ואל ספק יציאה, בהליכה זקופה, מתכננות סדר יום בתוך יומן...
מצמרר משהו,לאיפה הגענו, להסתכל על חברות שלי כשהן כלכך...בוגרות. ואני לא מוכנה לזה ממש ממש לא, אני לא הכי מקבלת את זה בצורה טובה, יוצא לי בזמן האחרון להדחיק הרבה דברים או לשכוח דברים שעשיתי או אמרתי..
עובר עליי משהו לא ברור, הבעיה ששום דבר לא "מרפא" את זה,
אני כנראה כלכך רוצה לחזור אחורה כי לא נראה שיש למה לשאוף אליו, אם הייתי קמה בבוקר לבית ספר אפילו אם זה סתם להעביר את היום שם ולא ללמוד, הייתה לי מטרה, אם היה לנו את ההיפגשות ההמונית הזו עם כולם על בסיס יומי קבוע היה לזה משמעות אבל אני מרגישה שאני הולכת לאיבוד מכיוון שלמשל חזרתי מ3 שבועות מחו"ל וזה לא עשה לי הרבה, בקושי ריגש אותי...הנסיעות שלי לכל מיני מקומות לא מספקות אותי כמו פעם, אני מנסה לחפש סיפוק לתשוקות שלי ואני לא מרגישה את זה בכלל מדגדג בקצה, אני לא רואה משהו שהוא מטרה עבורי.
אוף...
זה כזה...
חורף.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
