זה היה שם, באמת?..

אני ל א רוצה להיות יותר.

זה כל כך מעצבן כשמקשרים אותי לאנשים שאני לא אוהבת

או מכלילים, כאילו יוצאים מנקודת הנחה שגם אני מתנהגת ככה.

כשאיך בעצם

אם ההנתהגות מגעילה אותי?

אני תקועה.

אני צריכה עזרה באיך לצאת מזה.

ואני ממש לא יודעת איך.

ערבוב של כל כך הרבה דברים מגעילים

אם לפחות הם היו בנפרד ולא במכה אחת היה יכול להיות הרבה יותר קל להתמודד איתם.

זה לא רק

_______________________

ההורים שלי שונאים אותי.

עזבו,

אני שונאת את ההורים שלי.

שונאתתתתתתתתתתתתתת

באלי להרוג אותם

שני מרובעים מקובעים שלא מוכנים להתפשר על שום דבר.

אי אפשר להיות חצי-אבא

שיהיה לו חשוב רק העובדה שאני אלך לבצפר

ומה אני עושה אחרי בצפר

או למה אני לא רוצה ללכת לשם אז זה בכלל לא יעניין אותו.

איך אתה יכול לדרוש ממני לקיים את מה שאתה קובע, אם אתה לא נותן לי את החשק לעשות את זה, רק מוריד לי אותו.

אני שונאת את אמא שלי

כי לפעמים

רק לפעמים

אני פולטת דברים שהם באמת חשובים לי, באמת מהלב

וכשהיא רוצה לריב איתי

היא משתמשת בזה כמו בנשק

וזה פוגע.

אין דבר יותר פוגע, מלהשתמש בחולשות שלך נגדך.

________________________________________________

פעם היו לי מלאא חברים.

לא היה יום שבו לא היה לי מה לעשות, או איפה להיות או איך להעביר את הזמן.

פעם ידעתי.

היום פשוט יש יותר מדי זמן

בלעשות דברים שאני לא אוהבת.

כשגם הדברים שאני אוהבת נראים כל כך לא משמועותיים.

הכל חדגווני.

איכס.

______________________________

אני לא צבועה.

אז למה להגיד?..

______________________________

אני מכירה בבעיה שלי

אני  יודעת מה הפתרון

אבל הדרך?!

איך עושים אותה??

מי יוכל להסביר לי, להדריך אותי, לעזור לי להפסיק להיות תקועה

כי איך לעשות את הדרך, להגיע לשם.

אני לא יודעת.

ואני נשארת בליכלום.

כמו ערומה מכל הכיוונים.

אני שונאת את זה.

אני מסוגלת להרוג.

אותי.