| |
behind every selfless act - there is a selfish reason
|
כינוי:
Jama מין: נקבה תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2005
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | 31 | | | | | |
| 10/2005
בגרות..?
ככל שעוברות השנים, דברים שהיו בעבר נראים לנו שונים בהרבה. מצבים שהיו מאוד כואבים ומבלבלים כשהיינו במרכזם, פתאום נראים לנו חסרי חשיבות, וקשה לנו להבין מדוע לעזאזל כל כך התרגשנו מהם בעבר.
כמו כעס על אנשים, שפתאום.. כשאנחנו ניצבים במצב דומה, שפתאום.. נעלם, ואנחנו מבינים אותם הרבה יותר טוב.
כמו שהיה לי עכשיו.
לפני שנה וחצי קרה משהו, עם האקס וחברה טובה (שמאז לא דיברתי איתה). כאבתי, בכיתי, צעקתי.. בסוף התגברתי.
בסוף סלחתי.
היום התנצלתי.
התנצלתי על כך שגרמתי לה להרגיש פסולה על כך שהלכה אחרי רחשי ליבה, גם אם זה היה אקס שלי. אני לא הייתי מה שהוא היה צריך, והיא כן. אני רואה את זה היום ביתר בהירות.
לא מרגישה שהייתי לא בסדר, כי היתה לי את כל הזכות בעולם לכעוס, ולצעוק, ולבכות, ואפילו לא לדבר איתה יותר אף פעם.
אבל אני מוצאת את עצמי רוצה ליצור איתה קשר שוב, ולשמוע מה עובר עליה.. ועליו.. לדעת ששניהם מאושרים.. להבהיר לה שאני סולחת ב100%.. ולדעת שגם היא סולחת לי על היחס שלי.
משום מה.. פתאום זה נהיה לי חשוב..
פתאום היתה לי מין.. תובנת התבגרות שכזו... בגיל 26...
איזה נחמד לגלות שלא תמיד כואב להתבגר..
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
