| |
|
 כינוי:
בת: 40 MSN:
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ינואר 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: | 1/2009
שיעור בזוגיות
שבוע שעבר נפטר גם אבא של חבר טוב של ההורים שלי. כל כך טוב שאנחנו קוראים לו דוד, והילדים שלו הם לגמרי בני דודים.
איציק היה מהמקרים הלא ברורים האלה ש"אני מרגיש קצת עייף" אצל הרופא משפחה הופך לסוג של "תראה, איציק, הכבד שלך... יש בו סרטן. וגם הכליות, וגם המעיים... צר לנו, יש לך חודשיים-שלושה ככה". וזה באמת מה שהיה, חודשיים-שלושה ככה לא נעימים בכלל בכלל.
אבל אני לא פה כדי לספר על איציק. אני פה כדי לספר על שורה, אישתו, שתיבדל. לא לא, אפילו לא על שורה, אלא על מה ששורה אמרה לי כשבאתי אליה הביתה אתמול.
שורה סיפרה לי שאיציק היה קם כל יום ב-6 בבוקר, וסוחט לה מיץ תפוזים ומעיר אותה ואז יוצא. והיא הייתה אומרת לעצמה, פעם אחר פעם, שלמה לכל הרוחות הוא מעיר אותה כל כך מוקדם, ואז כשהוא היה הולך היא הייתה מסתובבת, תופסת את כל המיטה וממשיכה לישון. ועכשיו היא אומרת שהיא לא יכולה לישון על כל המיטה.
היא גם אמרה שמישהו צריך למות קודם. שהיה יכול להיות מאוד יפה אם היו מתים ביחד, אבל החיים לא עובדים ככה ולכל אחד יש זמן. חוץ מזה, היא אמרה, זה עדיף שהוא מת קודם, כי הוא לא היה מצליח להסתדר לבד.
53 שנה ביחד, עד שהמוות הפריד בניהם. לא צחוק, הדבר הזה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
