| |
|
 כינוי:
בת: 40 MSN:
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
פברואר 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 |
הבלוג חבר בטבעות: | 2/2009
כיצד מרקדין?
אתמול הייתי בחתונה. חברה שלי מהתיכון. לא ראיתי אותה איזה שנתיים, אבל החלטתי שאם היה לה מספיק חשוב להגיע לבית של ההורים שלי לתת הזמנה, כנראה צריך להיות לי מספיק חשוב להגיע.
לכאורה, היו שם כל הסיבות כדי שהחתונה תהיה נוראית. אולם כמו של פעם, סיגרים ומשולשים בקבלת פנים, בורקס ברוטב פטריות למנה ראשונה (או מוקפץ עם עוף, או דג מושט) וכמה אופציות לא אכילות לעיקרית. על קינוח אין מה לדבר. והיה חם נורא. אה, ולא היה בר.
אז מה עשיתי שם מ7:20 ועד 11:45? אין לי מושג, אבל היה כיף.
קודם כל, פגשתי עוד חברות שלא ראיתי שנתיים או יותר. וזה אמנם היה קצת מבהיל ה"מה זה כל הכיסויי ראש האלה?", צמוד ל"ומה זה, באיזה חודש היא?!", והכי הייתי בשוק מ"אני מזכירה רפואית, בעלי סטודנט ועובד במזגנים. מסתדרים ברוך ה'".
ואחרי שתוייגתי כהלכה בתור "החברה הדתל"שית של הכלה", ואחרי שהפסקתי להצטער על מה שיצא לי ללבוש (לא הספקתי לעבור בבית אחרי העבודה, יום מטורף) נכנסתי לזה וזה היה ממש כמו פעם.
בכיסא כלה היה קצת מצחיק, כי חברה שלי אומרת לי "נו, קאיה, שירים", ואני כבר ממש לא הסמכות בעניין הזה... חוץ מכמה וריאציות של קול ששון, שמח תשמח ועוד איזה אחד, אין לי הרבה ברפרטואר. בריקודים, השירים השקטים שמתחבקים בהם היו לי קצת יותר מדי, אבל מעגלים היה לגמרי סבבה. עדיין יש בי מן הטירוף הדוסי הזה, מסתבר.
החתונה אתמול הייתה מבחן רציני בעניין "באתי לשמוח איתה", שזאת הגישה שלי בחתונות. זה העניין: אני באמת מאמינה שאנשים מזמינים אותך לחתונה כי הם רוצים שתשתתף בשמחה שלהם. ואם אתה בא להשתתף בשמחה שלהם- זה מה שאתה בא לעשות. לא לבקר את האולם, האוכל, הבר, המוזיקה והשמלה. סתם לעשות שמח. ככה אתה בטוח שגם אם הגישו לך בורקס ברוטב פיטריות ורבע עוף, עדיין תהנה. והצ'ק? לבריאות.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
