| |
|
 כינוי:
בת: 40 MSN:
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מרץ 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | 31 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 3/2009
ה-10 של ה-10
המשחק התחיל באיזה 1 בלילה, שעון ישראל. לא התכוונתי לראות את המשחק (טוב, אולי אם היה לי את הערוץ הייתי מתאמצת קצת יותר) אבל בסביבות 12:30 בלילה השותף העיר אותי עם איזו שטות, ואז אמרתי לעצמי- קאיה, תעשי עוד סיבוב ברשת, אולי תמצאי איך לראות את המשחק.
ומה אני מגלה? יש גם שידור חי בוידאו מהטלויזיה הארגנטינאית וגם שידור רדיו. הוידאו לא עבד משהו, אז נשארתי עם הרדיו- כמו אחרון האוהדים. אחת ומשהו בלילה ואני מקשיבה למשחק ברדיו דרך האינטרנט. עם כל החולניות שבדבר, זה היה מרגש. הספקתי לשמוע על הגול השלישי לפני שנרדמתי, וקמתי בבוקר לגלות 4-0. אח, האושר :)
כמה דיברו על זה שמסי מקבל את החולצה עם ה-10, אתם לא מאמינים. דייגו מאמן, ואחרי ההתפטרות של ריקלמה מהנבחרת, הוא נתן את החולצה למסי ואמר לו שהוא יכול להביא אותה למה שהיא הייתה פעם. וכנראה שיש בזה משהו, כי שוב השדרן התרגש בשידור עם הגול הראשון של מסי, ואמר שהוא מזיל דמעה כמו ויקטור הוגו לפני 20 שנה בגול הנהדר של מראדונה. וזה לא שהגול של מסי היה כזה נהדר, זה הרגשות שזה מעורר.
לא הספקתם לראות? דאגתי לכם :)
איך אמרו העיתונים בארגנטינה הבוקר? מסי הוא לא מראדונה, הוא לא מנהיג טבעי. אבל הוא משחק כדורגל כל-כך טוב שזה לא משנה בכלל.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
