| |
|
 כינוי:
בת: 40 MSN:
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מאי 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | 31 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 5/2009
משלימה חובות
אז היינו אצל החברים-משפחה שלנו ביום העצמאות בצהריים ועשינו אסאדו. איך המבוגרים קוראים לזה? "אסאדיטו". יעני אסאדו קטן.
זאת תמונה דווקא מהסוף, אבל היא היחידה שמראה את שלל המנגלים:
על השמאלי הכנו ("הכנו", עלק. הם הכינו, אני אכלתי) את הבשר, על העומד שלידו היו בעיקר חלקים פנימיים (לא הרבה הפעם) והשניים האחרים זה כדי להכין פחמים (כשיש מנגל מספיק גדול מכינים את הפחמים באיזה פינה בצד ומעבירים אותם פנימה כשצריך, אבל אין לנו מנגל מספיק גדול).
זה הבשר על האש:
יש שם שורה של עוף, אבל זה בגלל שהרופא אמר לאמא שלי לא לאכול בקר. ובכלל נראה לי שזאת הנגלה השניה, כי חסרים לי הצ'וריסוס וכאלה.
עוד מאותו דבר:
אתם מבינים, זה לא שאסאדו הוא בשר מעולה. הוא סבבה, אבל יש טובים ממנו. העניין הוא שזה נתח מאוד חברתי. אתה שם את כל זה על האש, ואז חותך ומביא לכל אחד רוחב של עצם אחת. אז כולם אוכלים לאט לאט וביחד. ובגלל שלוקח לו יחסית הרבה זמן להיות מוכן, בין לבין אתה מקבל כל מיני דברים אחרים. זה נחמד :)
יש שלל דעות ותיאוריות בעניין מתי לשים כל נתח על האש ובאיזה קצב כדי שמהרגע שמתיישבים לאכול תהיה זרימה קבועה של בשר. זה לא שקודם מפטמים את כולם עם צ'וריסוס ואז מביאים את הבשר האמיתי. לא לא. הכל מעורבב כזה. כאילו, אתה מקבל צ'וריסו, ואז אסאדו, ואז שוב איזה צ'וריסיטו, ואז שוב אסאדו, ואז איזה צ'ינצ'ולין, ושוב אסאדו... עד שאתה אומר די. ואז אומרים לך, "נו, נשאר לי על האש", ואז אתה אומר, "טוב, אני אקריב את עצמי".
אה, זה מה שנשאר :)
מה אבא שלי אמר לאחותי על התמונות? "עוד יחשבו שביום העצמאות רק אכלנו... אין אפילו תמונה אחת של היין".
;)
והנה לכם גיליס בכבודו מסביר על אסאדו, מוקדש לי במיוחד :)
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
